חיפוש

לשנות את החשיבה – לחשוב מקומי

איך אפשר בצעדים פשוטים לתרום לכלכלה המקומית? נתחיל בשינוי החשיבה.

בעוד קצת יותר משבוע אעביר הרצאה באחד המקומות האהובים עלי ברובע שלי, קפה לואיז. נושא ההרצאה – כלכלה מקומית.

הבשורות הפחות טובות – אני די משקשקת. אבל אתם הרי יודעים שאני קודם אומרת כן ואז מתחילה לשקשק. ואז השקשוק והספקות והפחדים כבר לא עוזרים.

הבשורות הטובות – למדתי עוד על כלכלה מקומית כדי להתכונן להרצאה, ונתקלתי ביופי של יוזמות מרחבי העולם. נעשיתי אפילו עוד יותר אופטימית.

מסתבר שרוב היוזמות המקומיות התחילו מאנשים כמוני, כמוך, שפשוט בער להם לשנות משהו בתוך הקהילה בה הם גרים. מעניין גם שרוב היוזמות התחילו בעידוד רכישה מקומית. זה נתן לי המון תקווה, לרשת הבלוגריות המקומיות וכמובן לקהילה שלי ברובע צפון מזרח, כי בדיוק מזה גם אני מתחילה.

כדי לשפר את הכלכלה המקומית, נדרש שינוי בחשיבה. הוא לא גדול, והוא בטח לא קורה בן לילה, אבל אפילו אם כל מי שקורא את הפוסט הזה יחשוב עוד כמה דקות על הצרכנות שלו, אולי נצליח לשנות דבר או שניים, כל אחד בקהילה שלו.

הנה כמה מחשבות שמערערות על הסדר הקיים:

  • אפשר להסתכל על הכלכלה המקומית כשדה פרחים, ובו העסקים המקומיים הם זני צמחים מקומיים, ואנחנו התושבים מאבקים את הפרחים שלהם. אנחנו מעבירים אבקנים (או כסף, אם תרצו) והעסקים זקוקים לנו להמשך קיומם. יום אחד הגיע פרח חדש לשדה. פרח גדול ויפה ומושך מאוד את המאבקים (למשל סופר חדש, זול וענק), והם נמשכים אליו. פלישת הזן החדש הזה מחלישה את הזנים המקומיים, כי מי שדואג לאבק אותם, אנחנו התושבים, כבר מגיע אליהם פחות ופחות. זה מה שקורה למשל למכולות הקטנות כשסופר חדש מגיע לשכונה. חישבו על כך בפעם הבאה שתיראו עוד עסק מקומי נסגר. אולי אז פחות תתלהבו מאורות הניאון של הסופר החדש והזול.
  • נהוג להתייחס אל צרכנים כאילו רק המחיר הוא מה שמעניין אותם. אבל אני ממש לא מסכימה. אני חושבת שמגיע לנו הרבה יותר קרדיט. יש צרכנים שחשובה להם האיכות של המוצר ולא רק המחיר. יש כאלה שחשוב להם שהבגד נתפר בישראל. יש עוד כמה שסחר הוגן הוא התשוקה שלהם, ויש כאלה שלא ירכשו לעולם מוצר קוסמטי שנוסה על בעלי חיים. מכאן ועד חשיבה על קניה מקומית הדרך קצרה. מדובר ברכישה שיש לה אג'נדה.
  • כשהכלכלה המקומית פורחת, כל קהילה נראית אחרת – עם החנויות הייחודיות, היוזמות המקומיות, האופי המיוחד. דמיינו לכם שכל עיר נראית אותו הדבר. אי אפשר להבחין בין רחוב ראשי בעיר זו או אחרת, כי בכולם אותן הרשתות עם אותו העיצוב. בעיני זה די נורא. באנגלית זה נקרא Clone Town, ואני מאוד מקווה שהרובע שלי לא יהפוך לכזה לעולם.
  • כשחושבים על פיתוח או תמיכה באזור מסוים, מיד עולה הרעיון להביא לשם חברות גדולות. מתייחסים לאותן החברות כמו האביר על הסוס הלבן שמגיע להושיע את הקהילה המקומית. פעמים רבות, הממשלה או העיריה מציעות תמריצים מאוד יקרים על מנת למשוך אליה חברות כאלה. ברגע שהן מגיעות, כולם מאושרים – יש יותר משרות, יש פיתוח באזור, "כסף חדש" מגיע לאזור. אבל לא תמיד מדובר בכזו חגיגה. כדאי לזכור שברוב המקרים – מדובר בעובדים שבאים והולכים, ולא באמת נאמנים לקהילה ולערכיה. גם הכסף לא תמיד נשאר בקהילה, אלא עובר למטה הראשי של אותה חברה. בדרך כלל הוא נמצא הרחק מהקהילה המקומית. ועוד דבר – עסקים כאלה הם ניידים. מחר מישהו יציע לאותה חברה תמריץ גדול יותר, והיא לא תהסס אלא להעתיק את מיקומה.

אז בפעם הבאה שאתם חושבים אם לרכוש משהו מרשת, בעוד שעסק מקומי מציע חלופה, תחשבו שוב. אפילו אם נמיר 10% מהרכישות שלנו לעסקים מקומיים, נייצר שינוי ענק!

אשמח למחשבות שלכם על כלכלה מקומית, כמו תמיד.

מה חשבת? אשמח לשמוע את דעתך

האימייל שלך לא יוצג באתר, אני מבקשת אותו לצורך אימות וסינון ספאם.

שדות חובה מסומנים ב- *

די, תמשיכי

כל הדברים הטובים שיש בבלוג אצלך בתיבה :)

עוד באותו נושא

גיל מרטנס

כיף שהגעתם ונעים להכיר. קצת עלי? אני עוסקת בנושאי שיווק ומיתוג באמצעות תוכן, השפעות המדיה החברתית על החברה, ניהול קהילות, ועוד.

מרצה באקדמיה ובארגונים. מהנדסת תעשייה וניהול, יש לי תואר שני בבריאות תעסוקתית, ואני דוקטורנטית בחוג למדע, טכנולוגיה וחברה בבר אילן. אני גם בלוגרית, כותבת, תולעת ספרים. ולעולם לא מפסיקה להתרגש מהמילים הכתובות.

אה, ואני קמה כל בוקר בחמש לתרגל קונדליני יוגה. חיה ונושמת מוזיקה.

די, תמשיכי

כל הדברים הטובים שיש בבלוג אצלך בתיבה :)