דברים שלמדתי מחמישה ימים בלונדון לבד

נסעתי לחמישה ימים בלונדון. הבנתי דבר או שניים על עצמי. הכל כאן.

אז התירוץ הרשמי היה להשתתף בסדנא של קופירטיינג לבלוג.

התירוץ הלא רשמי? לבלות חמישה ימים עם עצמי, בשקט. עם המחשבות, והתהיות, והכתיבה (לא כתבתי מילה, האמת. אבל בחיי שתכננתי), ובעיקר עם היכולת לזרום כל יום עם מה שמתחשק לי לעשות, ולא מה שרשום לי ביומן.

הסדנא הייתה נהדרת. ביליתי יום שלם במחיצת בריטים צעירים ומקסימים, קופירייטרים מושחזי אנגלית, וישראלית אחת שתרמה את חלקה לפן הרגשי של הכתיבה (כל אחד צריך לקחת על עצמו תפקיד בקבוצה, לא?). למדתי עוד קצת על כתיבה ובלוגים עסקיים, וראיתי איך טקסטים משעממים הופכים להיות מרגשים, מרעננים ומפעילים תוך דקות. אני מניחה שעוד אכתוב על התובנות מהסדנא.

היה לי שקט. היה לי הלבד שלי. הבקרים האיטיים, ההחלטות שמתחשבות רק בי, השקט לשבת ופשוט להתבונן באנשים, בגרפיטי, במרפסות. חזרתי עם השקט הזה גם לארץ, היישר ליום כיפור. טיימינג הוא הכל.

אבל לונדון לימדה אותי עוד כמה דברים. כי את הימים שלי ביליתי, בפעם הראשונה בלונדון האהובה עלי כל כך, מבלי להיכנס לאף חנות גדולה או רשתות.

בתי הקפה הקטנים, שיכינו לך בדיוק את הכריך שאת מבקשת, רק כי חייכת. האבוקדו בכלל לא נמצא בתפריט שכתוב בגיר על הלוח. המלצר מהמסעדה האיטלקית שזוכר איזה יין שתית אתמול ומביא לך כוס מחויכת ברגע שהתיישבת. הבחור שיושב לידך ומחכה לדייט שלו בהתרגשות, ובינתיים ממליץ לך על המנה הכי טובה בתפריט. אפילו נהג המונית שרשום לו על המשענת "It's never too late to become a rock star", ומשוחח איתך על כמה חשוב להיות נשמה חופשית בעולם הזה.

ביקרתי בכל שוק אפשרי, גיליתי מעצבים צעירים וחייכנים, נדהמתי מאפשרויות המחזור הקיימות בבגדים, תכשיטים ואביזרים, ורציתי לתמוך בכולם! לא קניתי הרבה, אבל כל פריט שקניתי, נעשה באהבה (לרבות גופיה גוטית עם הדפס של פרינס), והוגש לי עם חיוך מאוזן לאוזן. לפעמים שמעתי את הסיפור מאחורי המוצר או איך מתבצע הייצור שלו. אני יודעת שכל אדם שרכשתי ממנו, נתן לי את האפשרות להציץ לעולם שלו, המיוחד, הקטן. למעשה, הוא נתן לי להשתתף לרגע בחלום שלו. ואני מצידי? נתתי לו יד וצעדתי פנימה. כשיצאתי, קיבלתי גם מזכרת מהביקור החפוז הזה.

אני יודעת שכל מעצב או אמן הכניס כל כך הרבה רגש, אנרגיה, התכווננות לתוך אותו מוצר. והנה, יש בי עכשיו משהו ממנו. תגידו לי, אנשי מערכות היחסים – זה לא מרגש?

מתוך הספר המקסים של שרלוט ריד

אני אוכל להמשיך ולכתוב לעד כנראה על עסקים קטנים, וכיצד הם תורמים לקהילה, ולמה חשוב כל כך לתמוך בהם. אבל מה שהניע אותי, וכנראה תמיד יניע אותי לרכוש ולתמוך בהם, אלו האנשים. אותו הברק בעיניים. הקשר האינטימי שנוצר בין קונה ומוכר, לעולם לא יוכל להתקיים בחנות רשתית, בייצור המוני, או בכלבו ענק.

השיחות מעבר לדלפק, כשאין המון קונים ממהרים מאחור, יכולים ללמד את כולנו דבר או שניים, לא רק על אנשים, אלא בכלל על הבחירות שלנו. לפעמים השראה יכולה להימצא בדיוק ברגעים האלו שבהם אתה שואל את האמן איך הוא הגיע לטכניקה הזו. תתפלאו כמה אנשים אוהבים לשתף אותנו בחלומותיהם הקורמים עור וגידים.

בשוק פורטובלו פגשתי אישה יפיפייה שמוכרת ציורים עם אמירות חיוביות, ילדותיות, תמימות ומקסימות. הצצתי בתמונות והרגשתי צורך להיות חלק ממה שקורה לה. רכשתי את הספר. רק כשדפדפתי בו, יומיים לאחר מכן, גיליתי שאותו הספר הוא התרפיה שהיא בחרה לעצמה כדי לצאת מדיכאון עמוק. כל קונה שתומך בה, לוקח אותה עוד קצת לצעד הבא של חיים בריאים.

תמשיכו לראות את האנשים שמאחורי השירות או המוצר שאתם צורכים. כאן טמון כוח אמיתי שלנו. ואני מקווה שהוא לא ייעלם אף פעם.

31 תגובות

  1. כל הכבוד על ההתמדה בתמיכה בעסקים פרטיים, נראה שזה הוסיף תבלין מיוחד לביקור שלך בלונדון לצד הערך המוסף.

      1. אהבתי את אומץ ליבך להיות הרחק מהבית ולבד. לא מימשתי זאת מעולם כי תמיד הרגשתי נקיפות מצפון לעזוב משפחה אפילו לפרק זמן קצר. (הרי גם את חיפשת "תירוץ")
        דרך חויותיך חוייתי גם אני את לונדון לבד.
        תודה

        1. תודה רבה יהודית. לא פעם היה מדובר ביציאה מאזור הנוחות, אבל ברגע שעושים את זה, מגלים כמה זה משחרר 🙂

  2. היי גיל
    אין כמו לונדון,
    גם אני מודה לליאור….
    שהכיר לי את…
    העיר המדהימה לון לון
    חנן

  3. תודה על הפוסט. לונדון זו אחת מהערים האהובות עלי. נתת לי עכשיו עוד סיבה אחת להיות שם – להנות מהלבד . מהלבד בלונדון 🙂

    1. תודה יוליה! בהחלט אחת ה-ערים. ולהיות בה לבד זה נעים…

  4. או כמה כיף! מסוג הנסיעות האלה שבהם בעצם מתחפשים לדיירי המקום לכמה ימים… אני אוהבת מאד נסיעות כאלה והזכרת לי שמזמן לא היתה לי כזאת.

    1. תודה ריבי. דווקא הפעם די נהניתי מחוסר הצורך "להסתתר". התמסרתי למקומיות מבלי להיות מקומית 🙂

    1. תודה רבה ירדנה. גם אני גיליתי אותה לראשונה בצורה כזו אחרי המון פעמים "אחרות". נראה לי שעכשיו זה לתמיד 🙂

  5. פוסט מקסים מקסים מקסים…בא לי לונדון..גם רק 5 ימים לעצמי יהיה טוב 😍

  6. ממש התחברתי לכל מה שכתבת! בטירוף של השגרה..עבודה,ילדים…זה כל כך חשוב שנפרגן לעצמנו את הלבד הזה. מרגשת כרגיל💕

    1. תודה אורלי. לי זה נראה בעיקר מתבקש. לעצור רגע את הטירוף… ופשוט להיות 🙂

  7. פגשתי אותך לרגע הבוקר
    מחייכת שמחה רגועה ויפה כל כך
    כנראה שזה רעיון מצויין
    שנה מבורכת ופוריה

  8. בא לי גם! עסקים קטנים וגם קצת לבד!
    כתבת משכנע, נעים ובהחלט מעורר חשק.
    נשמע כמו "פריט חובה" לכל אישה באשר היא – זמן לעצמה.

  9. מעוררת השראה גם בזה- אמיצה .. מבחינתי זה אומץ לנסוע לבד לעיר זרה… ברור שזו חויה מיוחדת.
    אך גם התחלת הבלוג שלך שפשוט התחלת מבלי לדעת לאן זה יוביל… אותה רוח דברים בעיני… להניח לתוצאות…. ופשוט לזרום. משהו את!!

    1. תודה ענת יקרה. יש בזה משהו. להניח לתוצאות, ופשוט להיות, לזרום, לגלות מה מחכה לך 🙂

    1. תודה רבקה. זו לונדון כל כך שונה ממה שהייתי רגילה בשנים קודמות. ממש כאילו גיליתי אותה מחדש…

מה חשבת? אשמח לשמוע את דעתך

האימייל שלך לא יוצג באתר, אני מבקשת אותו לצורך אימות וסינון ספאם.

שדות חובה מסומנים ב- *

די, תמשיכי

כל הדברים הטובים שיש בבלוג אצלך בתיבה :)

עוד באותו נושא

גיל מרטנס

כיף שהגעתם ונעים להכיר. קצת עלי? אני עוסקת בנושאי שיווק ומיתוג באמצעות תוכן, השפעות המדיה החברתית על החברה, ניהול קהילות, ועוד.

מרצה באקדמיה ובארגונים. מהנדסת תעשייה וניהול, יש לי תואר שני בבריאות תעסוקתית, ואני דוקטורנטית בחוג למדע, טכנולוגיה וחברה בבר אילן. אני גם בלוגרית, כותבת, תולעת ספרים. ולעולם לא מפסיקה להתרגש מהמילים הכתובות.

אה, ואני קמה כל בוקר בחמש לתרגל קונדליני יוגה. חיה ונושמת מוזיקה.

די, תמשיכי

כל הדברים הטובים שיש בבלוג אצלך בתיבה :)