המדיה החברתית טוענת שהיא מחברת בינינו. כל אחד יכול למצוא בה מקום אליו הוא שייך ולפגוש בה אנשים עם תחומי עניין דומים, מטרות זהות, תחביבים מקבילים או אתגרים משותפים. אבל האם באמת המדיה החברתית מעוררת בנו תחושת שייכות?

התוכן הוא המלך הבלתי מעורער של הרשת ושל השיווק. חשוב לדעת להתאים אותו לפלטפורמות המתאימות. הכל על ההתאמה הזו, כאן.

המדיה החברתית טוענת שהיא מחברת בין אנשים. האם זה באמת נכון? יצאתי לבדוק מה קרה לאמפתיה לאחרונה ומה הקשר למדיה החברתית.

יותר ויותר אנשים צורכים חדשות במדיה החברתית. איך זה משפיע עלינו? האם החדשות שם באמת מהימנות? ואיך המדיה מעצבת ומשפיעה, ע"י החדשות של היום, על ההיסטוריה?

נדמה לי שמצאתי את האנטי-דוט לנרקיסיזם ולאגו שמטפחת בנו המדיה החברתית. קוראים לתרופה הזו אי-חשיבות קוסמית. הביטו בשמיים ובואו לגלות איך היא יכולה לעזור לנו.

הכל באינסטגרם כל כך יפה. אז למה אנחנו מסיימים את הביקור בעולם הורוד הזה בתחושה לא טובה?

חלק גדול (מדי) של המסרים השיווקיים משאירים את הלקוחות מבולבלים, מפוחדים ולחוצים. וזה מה שגורם להם לרכוש או להקליק. אבל זה לא חייב להיות כך. שיווק יכול לתת ללקוחות כוח, תחושה טובה, אמונה בעצמם. זה שיווק אחראי.

כשליש עד חצי מהאוכלוסייה הם אנשים מופנמים. העולם המערבי, למרות זאת, בנוי בעיקר למוחצנים שבינינו. כך גם עולם השיווק. מה עושים המופנמים? איך הם בכל זאת יכולים לשווק?