אחרי 3 בלוגים, שכל אחד מהם לוקח אותי למחוזות מעניינים משל עצמו, לפתוח את הרביעי היה סוג של משחק. אבל באמת.
במסגרת הכשרת בלוגריות מקומיות, אני אמורה להסביר להן איך מקימים בלוג.
כן, אני יודעת שאני אמורה להסביר את עצמי. יש לי בלוג מקומי כבר 4 שנים. הוא באמת נולד כמעט במקרה, למרות שאני לא מאמינה במקריות. חבר שלח אותי לבדוק איזה בית קפה באזור, וכתבתי לו את התרשמותי בסמס. הוא חשב שזה מצחיק, אבל בינינו? פשוט תיארתי את המציאות דרך העיניים שלי. כעבור כמה ימים הוא הציע לי לפתוח בלוג ומשם הדרך למה שקרה עם רובע צפון מזרח קצרה. כלומר ארבע שנים, אבל מי סופר?
לאחר זמן מה חשבתי שזה די מדליק להקים בלוג מקומי, שתומך בעסקים הקטנים שבאזור. זה עוד יותר מדליק שבזכות הבלוג אנשים נחשפים לאנשים שמאחורי העסקים, מתחברים אליהם, ואפילו משתמשים בשירותיהם. ואז חשבתי שאין סיבה שזה לא יקרה בעוד מקומות בארץ. כי בטח יש עוד נשים כמוני שרוצות לעשות קצת טוב בסביבתן, לאהוב עוד יותר את האנשים בקהילה שלהן, לתת להם את הבמה הראויה, מתוך פרגון.
עכשיו הרעיון הזה מתחיל לקרום עור וגידים. ההכשרה הראשונה ל 6 בלוגריות כבר הסתיימה. אני מתרגשת, משקשקת (בטוח שיהיה לי מה לומר?). במסגרת ההכשרה אני מלמדת אותן איך להקים בלוג מקומי. אז החלטתי ששוב אני אתנסה, כדי לרענן את הזכרון, בלהקים בלוג. אז המצאתי שם, בחרתי עיצוב, כתבתי עמוד. והנה גם הפוסט הראשון.
אולי הבלוג הזה יהיה בעצמו במה לבלוגים המקומיים שיקומו? אולי הוא ילווה את המסע הזה? אולי בכלל יעלו בו תכני ההכשרה לאט לאט? האמת? אין לי מושג.
לבלוגים יש נטייה לחיים משל עצמם. בלתי צפויים ומרגשים אחד אחד. כנראה שיש משהו ממכר בכתיבת בלוגים…
כתיבת תגובה