אתם כבר יודעים שאני מתה על כתיבה. זו הסיבה שלכל מקום אני מגיעה עם מחברות עמוסות דפים, קשקושים והגיגים. גם לכנס הדיגיטל (כנס שמדבר על עבודה עם נתונים) הגעתי, אני והמחברת הכל כך לא דיגיטלית שלי, ורשמתי תובנות.
דיגיטלית או לא דיגיטלית, היא עשתה את העבודה. יש סיכוי לא רע בכלל שרוב מי ששהה איתי באותו אולם קלט דברים אחרים, אבל מעולם לא נתתי לעובדות לבלבל אותי. כרגיל, יוצא מזה פוסט ובו תובנות מהכנס (כבר דיברנו על יצירתיות, נכון? אז כמעט בכל מקום יש לי השראה לפוסט!):
- עד היום חשבתי שקראתי את האנליטיקס, אבל תאכלס? רק קראתי. לא ממש השתמשתי. כמעט לא הבנתי כלום. בקיצור- עבודה רבה לפני, אבל יש לי תקוות לפצח את האנליטיקס הזה. תאחלו לי בהצלחה. שנה שנתיים ואני שם.
- אחת הבעיות היא (ולזה כל כך התחברתי, ראו הפוסט הקודם שלי) – אנחנו חושבים על "משתמשים" או "קוראים" ולא על "אנשים". חייבים להוציא מהלקסיקון את "המשתמש הממוצע". מה זה ממוצע? זה לא מעניין ולא מוביל אותנו לשום מקום. לכן השלב הבא הוא פרסונליזציה. ולא, לא מדובר רק על פרסומות מותאמות לתוצאות החיפוש, אלא על הרבה מעבר לזה. איך לוקחים את לבלוגים? יש לי עוד הרבה על מה לחשוב.
- יש הבדל גדול בין משתמשים שמגיעים מחיפושים (מגיעים בצורה ישירה), לבין אלו ש"נתקלו" בבלוג או באתר שלנו במקרה. אנחנו רוצים יותר משתמשים (או לאור הסעיף הקודם, יהיה נכון יותר לומר – אנשים) מהסוג הראשון, כי יש להם נטייה להיות יותר פעילים באתר. הם ממוקדי מטרה, יודעים מה הם רוצים, ולא סתם "משוטטים". כדאי לחשוב על האנשים האלה כשאנחנו מציעים להם עוד תוכן. איך עושים את זה? רעיונות?
- בשלב שדיברו על ההבדלים בין מוח ימין למוח שמאל, סוף סוף הבנתי על מה מדברים! המילה אמוציות הגיעה, ואני נשמתי לרווחה. זה היה כמובן זמני. אנחנו, כבעלי אתרים או בלוגים, חייבים להבין האם אנחנו מציעים מוצר/ערך שהוא נחמד (בשפה המקצועית זה נקרא Nice to have) או משהו פונקציונלי. כשמדובר במשהו פונקציונלי – מי שמחליט הוא ההגיון כמובן. כשמדובר על משהו נחמד, אנחנו חייבים לדבר אל הרגש של האנשים. זה היה החלק הכי מעניין בכנס, כי נפלו לי כל מיני אסימונים. זה מה שקורה כשאני שומעת את המילה "רגש" כמה פעמים. זה פותח לי את צ'אקרות היצירתיות והתובנות. מה זה אומר עלי כמשתמשת, אגב?
- כשיש עושר של מידע, יש דלות של תשומת לב. אהבתי מאוד ושיננתי. מתבקש שהסעיף הזה יהיה קצר וקולע.
- לכן חשוב לפעמים לתת מידע לא מילולי, קצר וקולע. למשל – אפשרות להשתמש בצבעים שמדברים בפני עצמם בעיצוב. זה מה שנקרא Color Psychology וישר מתחשק לי ללמוד עוד על זה. מזל שניתן בלחיצת כפתור להוריד ספר. עושר מידע?
- לתת תשומת לב מיוחדת למשתמשים (אנשים, אנשים) שכבר פעילים. לקוחות, מגיבים, משתפים. אותם צריך לעודד, לצ'פר, לערב אותם עוד יותר. מיד חשבתי על כוס קפה עם קוראי הבלוג המקומי שלי. איך בא לי.
- היו כמה הרצאות שבהן הראש שלי ברח למקומות אחרים. זה לא האנגלית או המרצים (שהיו אחד אחד מקסימים ומעניינים), זה פשוט היכולת המוגבלת שלי לשמוע נתונים טכניים. המקומות האחרים היו, אגב, לא פחות מעניינים מהכנס. אבל זה כבר חומר לפוסט אחר. או שלא.
- מה שקרה בחוץ היה לא פחות מרתק ממה שקרה בפנים. מינגלינג זה כנראה אחד הבונוסים הכי שווים מהכנסים האלו. תשאלו את הבריסטות.
- לא חשוב מאיפה נסתכל על זה, המסר הכי ברור בכנס הזה היה – זה הכל סביב המשתמשים, הקוראים. אני אוהבת את המסר הזה ומתחברת אליו מאוד. ואיזה יופי שיומיים לפני הכנס כתבתי פוסט על הקוראים שלנו.
(הנה קישור לאתר הכנס).
השאלות הנשאלות עכשיו הן – למי כתבתי את זה (חוץ מלעצמי כדי לסדר את המחשבות)? האם יש כאן עומס מידע? והאם ידעתי לקרוא נכון את הנתונים שקיבלתי בכנס?
הייתם גם? אשמח לשמוע תובנות שלכם…
ראשית , אוהבת את הדרך שבא את מעבירה את הדברים .
שנית , למה שנה שנתיים, נראה על פניו שאת הדברים החשובים הבנת ומעבירה הלאה, מאיר עיניים ומםיל אסימונים למקום, תענוג
יה, תודה רבה עירית…
כיף לשמוע 🙂