אותנטיות בכתיבה

למה חשוב להיות אותנטיים בכתיבה? ואיך עושים את זה נכון?

בסדנת הכתיבה און ליין האחרונה, התפתחה שיחה ביני לבין כמה יזמים על השאלה האם להיצמד לנוסחאות כתיבה, האם להשתמש ברגש בכתיבה, האם לכתוב "אנחנו" אם יש לנו עסק של אדם אחד, ועוד. נראה לי שכל שאלה כזו תהפוך לפוסט ביום מן הימים.

אחת התשובות שלי שחזרו שוב ושוב היא "תהיו אותנטיים".

ניסיתי לחשוב איך הייתי מגדירה אותנטיות. ההגדרה הכי מדויקת שמצאתי היא בספר הנפלא של ד"ר ברנה בראון, "מושלמים כמו שאנחנו": "אותנטיות היא הניסיון היומיומי להרפות ממי שאנחנו חושבים שאנחנו אמורים להיות ולקבל בברכה את מי שאנחנו".

אני מאמינה גדולה באותנטיות, בחיים בכלל ובבלוגים בפרט. אנסה להסביר למה כדאי תמיד להיות אותנטיים:

  1. אנשים מריחים זיוף מקילומטרים. כן, גם אם הוא וירטואלי. תנו קרדיט לקוראים שלכם. לאחרונה קראתי מצגת של מיזם חדש, וכל הזמן הרגשתי מן כאב בטן לא ברור. בתום המצגת הבנתי שאני פשוט לא קונה את כל מה שקראתי. המשפטים היו ריקים, הטקסט גדוש בססמאות. מה שהרגשתי היה פשוט זיוף. זה לא עבר ולא עבד. לא הצליחו לשכנע אותי. אני בטוחה שזה קורה גם לכם.
  2. השוואות הן כל כך מיותרות. יש לכם זמן מיותר? הקשיבו למוזיקה, תחלמו בהקיץ, למדו משהו חדש או קראו ספר. אבל בבקשה אל תבזבזו אותו על השוואה לאחרים. לפני כמה שנים נתנה לי חברה את אחת העצות הכי שוות "לעולם אל תשווי את מאחורי הקלעים שלך לבמה של אחרים". בעידן הפייסבוק שבו כל אחת ממלאה סדנא בקלי קלות, התוכן זורם לכולן והלקוחות גודשים את העסק, זה נעשה ממש לא פשוט. אבל האם זו באמת התמונה המלאה? האם אתם יודעים כמה זמן לקח לה למלא את הסדנא הזו? וכמה סדנאות היא ביטלה עד הנוכחית כי לא היו נרשמים? האם אתם ערים לעובדה שהפוסט הזה שנכתב עבר עריכה שוב ושוב? כשאנחנו אותנטיים באמת, ההשוואות הופכות להיות פשוט מיותרות. זוכרים את ההגדרה היפה שמצאתי לאותנטיות?
  3. מציאת הקול הייחודי. אם לא תהיו נאמנים לעצמכם, איך תמצאו את הקול הייחודי שלכם? מציאת הקול האישי בכתיבה לא תמיד קורית מיד. מדובר בתהליך מעניין אבל כזה שלוקח זמן. אם לא תהיו נאמנים למי שאתם, מציאת הקול שלכם תיקח הרבה יותר זמן ותהיה מתסכלת. האותנטיות שלכם תגרום לתהליך הזה להיות הרבה יותר מדויק. או כמו שאמר אוסקר ווילד: "Be Yourself. Everyone else is already taken"
  4. משיכת הקוראים שבאמת מתאימים לכם. אם מישהו מחפש חברת ענק ואתם עסק קטן, הוא ממילא לא מתאים לכם. אל תחפשו אותו. אם הוא יגיע אליכם, סביר שתיגרם עוגמת נפש לשני הצדדים. לא חבל? נתקלתם ב"אודות" של חברה ובה כל הזמן כתוב "אנחנו", ואז גיליתם שמדובר באדם אחד בלבד? איך הרגשתם? האם זה הרשים אתכם? אני לא מבינה למה אנשים מתביישים בהיותם עסק קטן או זעיר. אני, עם אהבתי לעסקים מקומיים ולמגשימי חלומות, דווקא מעדיפה בדיוק את אלו שאין מאחוריהם מכונה משומנת ומנופחת, אלא אותנטיות ונתינה, ויחס לכל לקוח. כשבעל עסק לא עומד מאחורי התוכן שלו, ולא חשוב אם הוא שיווקי או אישי, מה זה בעצם אומר עליו?
  5. הבטחות שמתקיימות. מה יקרה כשאנשים יגלו את האמת? איך הם ירגישו כשיבינו שמדובר באדם אחד ולא חברה, לאחר שקראו שכתבתם "אנחנו" ולא "אני"? האם הפער הזה יועיל לכם? ולהם? למה שלא, מלכתחילה, תבטיחו משהו שאתם יכולים לקיים? אם תהיו אותנטיים, אין סיבה שזה לא יקרה.
  6. והבונוס? אני מאמינה שכשאנחנו אותנטיים, אנחנו יכולים להיות בנתינה אמיתית לקוראים שלנו, ללא הצורך להראות משהו שאין לנו, להעמיד פנים או להתיימר להציג שירות או מוצר שהוא לא שלנו. באותנטיות מלאה, אנחנו עומדים מאחורי מי שאנחנו ומה שיש לנו לתת, וזה עובר הלאה. נסו את זה.

בספר מעניין שקראתי לאחרונה נכתב על מושג הזמן. הזמן הוא המשאב הכי יקר שיש לנו כאנשים, כי הוא היחיד שאף פעם לא יחזור. כשאנשים נותנים לכם את הזמן שלהם, מדובר בכבוד גדול ובמתנה ענקית. אם הם בחרו להשקיע את הזמן בקריאת הפוסטים שלכם, תנו להם את הקול הייחודי שלכם, את האני האותנטי, כי זו הסיבה שהם בחרו לבוא אל הבלוג שלכם מלכתחילה.

ולסיום, אני ממליצה בחום על אחת ההרצאות המרגשות, כזו שאני חוזרת אליה אחת לכמה חודשים, על פגיעות וכוחה של אותנטיות, של ד"ר ברנה בראון. האישה המרתקת הזו מוכיחה שוב ושוב שדווקא ההשלמה עם הצדדים הפגיעים שבנו היא זו שעושה אותנו מעניינים, אותנטיים, ואפילו מאושרים יותר.

להיות אותנטיים לא אומר להיות באובר חשיפה, ולספר לכל חבר בפייסבוק על כל רגע קשה שיש לנו. זה בטח לא אומר להציג את כל הצדדים האפלים ולהוציא את כל שדי הספק מן הארון הוירטואלי לעיני כל. אבל זה כן אומר להכיר בינינו לבין עצמינו בחלקים האלו ולא להציג תמונה שיש בה צבע אחד בלבד. אנחנו הרבה יותר מורכבים מזה, הרבה יותר מעניינים. הרבה יותר אותנטיים.

המלצות חמות לקריאה נוספת על אותנטיות:

"מושלמים כמו שאנחנו" – ד"ר ברנה בראון

"כנות" – רועי (אשר) בן יוסף כנף.

מתלבטים האם אתם מצליחים להיות אותנטיים? צריכים עזרה בזה? אני פה.

2 תגובות

  1. הפוסטים שלך תמיד כל כך אותנטיים בעיניי.
    באת לי בדיוק בזמן עם הפוסט המדויק הזה, וברנה בראון היא אחת ההשראות הגדולות שלי.
    חיבוק.

מה חשבת? אשמח לשמוע את דעתך

האימייל שלך לא יוצג באתר, אני מבקשת אותו לצורך אימות וסינון ספאם.

שדות חובה מסומנים ב- *

די, תמשיכי

כל הדברים הטובים שיש בבלוג אצלך בתיבה :)

עוד באותו נושא

גיל מרטנס

כיף שהגעתם ונעים להכיר. קצת עלי? אני עוסקת בנושאי שיווק ומיתוג באמצעות תוכן, השפעות המדיה החברתית על החברה, ניהול קהילות, ועוד.

מרצה באקדמיה ובארגונים. מהנדסת תעשייה וניהול, יש לי תואר שני בבריאות תעסוקתית, ואני דוקטורנטית בחוג למדע, טכנולוגיה וחברה בבר אילן. אני גם בלוגרית, כותבת, תולעת ספרים. ולעולם לא מפסיקה להתרגש מהמילים הכתובות.

אה, ואני קמה כל בוקר בחמש לתרגל קונדליני יוגה. חיה ונושמת מוזיקה.

די, תמשיכי

כל הדברים הטובים שיש בבלוג אצלך בתיבה :)