אני יודעת, קהילה זה ממש מגניב. במיוחד עכשיו. וכל אחד רוצה שתהיה לו לפחות אחת כזו – כל מותג, עסק או מאמן אישי.

עם כל הכבוד למנהלי קהילות (ותאמינו לי, ככל שאני נוברת וחוקרת את העולם הזה, אני מעריצה אותם יותר ויותר), פעמים רבות (מדי) הם מתנהלים ולא מנהלים. מה זה אומר? שהם מגיבים לכל אחד, וזה נהדר, אבל לפעמים זה בא על חשבון ניהול אמיתי של הקהילה. הם מוצאים את עצמם מרצים שוב ושוב את חבר הקהילה שאף פעם לא מרוצה, גם אם הוא לא ממובילי הקהילה; הם מוטרדים מכל עזיבה של חבר קהילה, מבלי לראות שהקהילה מדייקת את עצמה. הם נותנים לקהילה לנהל אותם, וחבל.

קהילה מתפתחת ומשתנה עם הזמן. אם נבין איפה הקהילה שלנו נמצאת, לא רק שנרגע (ורוגע זה חשוב!), אלא גם נבין מדוע קורים בה דברים מסוימים, ונדע איך ומה לעשות כדי לתקן או לשנות את המצב. אז נוכל באמת לנהל את הקהילה ולא לתת למה שקורה בה בלבד לנהל אותנו. אז נכון שתיאוריה זה פאסה (לא!), ושהכי טוב פשוט להשתמש באינטואיציה (לגמרי נכון!), אבל היי – אם תדעו איפה הקהילה שלכם נמצאת, תוכלו לגרום לה לעבור לשלב הבא, ותוכלו להבין הרבה יותר טוב מה קורה בה ואיפה כדאי להשקיע את מירב המאמצים.

שכנעתי? אז יאללה. שני חוקרים נכבדים עשו עבורינו את העבודה, ומיפו ארבעה שלבים עיקריים במחזור חיי הקהילה (Iriberri and Leroy- 2009):

1. התחלה/פתיחה – השלב הזה מתחיל כשאנחנו מתחילים לתקשר עם קהל היעד ומסתיים כשמגיעים למסה הקריטית מבחינת גודל ופעילות. המסה הקריטית נוצרת כאשר מספר החברים והפעילות ממשיכים לעלות ללא המעורבות הישירה שלנו. בגדול, כאשר יותר מ 50% מהפעילות והגדלת הקהילה נעשות ע"י חברי הקהילה עצמם ולא ע"י המנהל. המטרה בשלב זה – להגיע למסה הקריטית הזו ע"י טיפוח קבוצה קטנה של חברי קהילה מאוד פעילים. המשימות העיקריות שמנהל הקהילה צריך לעשות בשלב זה הן בעיקר משימות מיקרו, ומטרתן לעודד מעורבות גבוהה מתוך מספר קטן של חברים. הן כוללות הזמנה פרטנית של חברים לקהילה, ופיתוח דיונים ושיח בקהילה ליצירת מעורבות. הרעיון הוא לייצר הרגל אצל חברי הקהילה לבקר בה שוב ושוב.

כשהקהילה מתפתחת, חברים בקהילה יתחילו להזמין בעצמם חברים להשתתף ולהצטרף, ויתחילו ליזום דיונים. הם גם יענו ויגיבו מבלי שנעודד אותם לעשות זאת. שלב זה, עפ"י הספרות, אמור להימשך בין חודש לתשעה חודשים.

2. הקמה – שלב זה מגיע לאחר ההגעה למסה הקריטית. בשלב זה תפקיד מנהל הקהילה לאט לאט הופך להיות יותר ברמת המאקרו מאשר מיקרו. עליו לעבור מפעילויות שמשפיעות על חברים באופן אישי לפעילויות שמשפיעות על מספר חברים בקהילה בו זמנית. זה כולל למשל הפצה ופרסום של הקהילה באמצעי המדיה כדי למשוך חברים חדשים. בשלב זה חשוב גם לעבוד על חיזוק תחושת הקהילה, ע"י פעילויות, אירועים, ריטואלים וכד'. בשלב זה יש דגש חזק על התוכן בקהילה. בשלב זה נצפה לראות עליה במספר חברי הקהילה ובפעילות בתוכה – בעיקר ע"י חברי קהילה.

3. בגרות – שלב זה מגיע כאשר חברי הקהילה מייצרים לפחות 90% מהפעילות והגדלת הקהילה, ויש תחושה של קהילה. שלב זה מסתיים כאשר הגדלתה והתחושה הגיעו למצב שהן לא גדלות יותר. רוב הקהילות הידועות נמצאות בשלב זה: הן פעילות מאוד, יש בהן תחושה גבוהה של קהילה והן מקבלות הרבה תשומת לב מהאקוסיסטם שלהן. הן הגיעו בדרך כלל למספר מקסימלי של חברים. בשלב זה המנהל כבר כמעט לא צריך ליזום דיונים, לעודד חברים להשתתף ובכלל לעסוק בפעילויות ומשימות שהן ברמת המיקרו. הפעילויות הן בעיקר ברמת המאקרו, וכוללת משימות הקשורות לתוכן, אירועים, אופטימיזציות של פלטפורמות, מיתוג הקהילה ועוד.

4. מיתוזה (מושג הלקוח מתחום הביולוגיה, ומתייחס לחלוקת תא) – שלב זה מתחיל כשהקהילה מתחזקת ומקיימת את עצמה, ומתחילה להתחלק לקבוצות משנה. לא כל הקהילות מגיעות לשלב זה. קהילות קטנות עם מספר מוגבל של חברים לא יגיעו לשלב הזה (למשל קהילות לוקאליות). בשלב זה הגדלת הקהילה אמורה להיות קבועה ועקבית אבל קבוצות משנה צצות ומתפתחות. חשוב שהמנהל יזהה את קבוצות המשנה הפוטנציאליות, את הנושאים הרלוונטיים להן, ויסייע לספק את צרכיהן. תחושת הקהילתיות תרד בשלב זה כיוון שבלתי אפשרי שכולם יתחברו לכולם (קבוצות משנה מספקות מענה לבעיה זו). הסכנה בשלב זה – להשאיר את הקהילה גדולה ללא מבנה. זה יכול להיות עודף מידע בקהילה ללא סדר, יותר מדי חברים (מה שמשפיע על תחושת הקהילה), וכד'.

על מנת לזהות את השלבים, מומלץ מאוד להיעזר במדידה שוטפת, מה שמנהלים רבים נמנעים מלעשות. עוד קצת על איסוף דאטה בקהילות, בפוסט אורח שלי כאן.

*השלבים והרעיונות לקוחים מהספר Buzzing Communities

אז איפה נמצאת הקהילה שלכם? והאם אתם מנהלים אותה או מתנהלים בה? אל תשאירו אותי לבד בחושך, שתפו אותי. 

רוצים ללמוד עוד על קהילות? מוזמנים לקורס מלא בטוב שיש לקהילות להציע.