איפה אתם צורכים את המידע שלכם? האם זו האמת?
אנחנו חיים בעולם שמפוצץ במידע ובתוכן. יש הטוענים שזה עידן של מהפכת המידע. אם פעם מומחים ובעלי אוטוריטה החזיקו את הידע והמידע אצלם (ולכן הם נחשבו כל כך), היום בלחיצת כפתור, נדמה לנו שאנחנו יכולים להגיע לכל התשובות ולכל המידע.
על פניו מדובר בעושר עצום. אבל כפי שאמר הרברט סיימון, "עושר במידע יוצר חוסר בתשומת לב". התרגלנו לעושר של מידע ואנחנו כבר לא שמים לב איזה מידע אנחנו צורכים, האם הוא מיטיב איתנו ומה איכותו. בזמן שאנחנו מבלים ברשת ומעניקים לה את תשומת לבנו היקרה, אנחנו מושפעים מהתוכן על גביה, גם אם הוא לא באמת נכון. כאן תוכלו לקרוא על כלכלת תשומת הלב ולמה היא לא כל כך לטובתנו. בפוסט הזה ננסה להבין איפה אנחנו צורכים מידע, האם הוא אמיתי ומה אפשר לעשות כדי לשמור על עצמנו בכל זאת.
מי בכלל צריך כל כך הרבה מידע?
לפני שנצלול לתוך איפה, כמה ומה, אולי כדאי לעצור ולשאול – למה? מדוע אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים עוד ועוד מידע, והאם זה באמת מועיל לחיים שלנו? והאם באמת כל המידע חשוף בפנינו?
בספרו המופלא, טכנופולין, ניל פוסטמן מתאר איך טכנוקרטיה מתודלקת ע"י מידע. המידע, מבחינתו, הפך להיות האל החדש, הוא נהנה ממעמד על. הטכנופולין מבוסס על הרעיון שהעולם זקוק לעוד ועוד מידע.
כשמידע הופך נפוץ יותר ויותר, צצות שיטות להגבלת המידע. לדעתו של פוסטמן נוצרת מערכת יחסים כזו: הטכנולוגיה מעלה את ההיצע של המידע. ככל שההיצע גדל, חייבים מנגנוני שליטה. כשיש יותר מנגנוני שליטה, הם צריכים להתמודד עם עוד מידע. כשאי אפשר כבר לשלוט בכמויות המידע, נוצר חוסר איזון וחוסר משמעות חברתית: אנשים כבר לא מוצאים משמעות בחוויות שלהם. כשאני חושבת למשל על כמויות התמונות שאנחנו מצלמים בכל חוויה במקום פשוט לחוות אותה, אני מבינה שיש משהו בדבריו.
ומי הם מנגנוני השליטה במידע? מוסדות חברתיים כמו בתי משפט, משפחה, בתי ספר, מפלגות פוליטיות, מוסדות הדת. ואני הייתי מוסיפה את בעלי ההון, החברות הטכנולוגיות הגדולות וכמובן הממשל. עוד נגיע לזה.
איפה אנחנו מתעדכנים במה שקורה?
בסקר מקיף מינואר פברואר 2023 רואים כי:
- 22% מהאנשים צורכים חדשות דרך אתר או אפליקציה
- צריכת החדשות במדיה מסורתית כמו עיתונות או טלוויזיה נמצאת בירידה
- באינסטגרם, טיקטוק וסנאפצ'אט לסלבריטאים ומובילי דעה יש יותר השפעה מאשר לעיתונאים
- 40% מהאנשים אומרים שהם סומכים על רוב החדשות רוב הזמן (ומה עם ה 60% הנותרים?)
ובארץ, כ 47% מהאנשים צורכים חדשות דרך הטלוויזיה. 42% מהאנשים מתעדכנים דרך אתרי חדשות. 49% מהציבור סבור כי המידע החדשותי באינטרנט יכול בהחלט להחליף את זה שבמדיה המסורתית.
לא משנה מה המקור שדרכו אנחנו צורכים חדשות או מתעדכנים, יש לו השפעה עלינו. מרשל מקלוהן היה אמנם קיצוני מדי בעיני באמירתו כי המדיום הוא המסר, אבל אי אפשר לקחת ממנו את מה ששלו – הטכנולוגיה, או המדיום דרכו אנחנו צורכים תוכן, משפיע על איך שאנחנו תופסים את התוכן ובעיקר על איך שאנחנו מגיבים לו. תוכלו לקרוא עוד על צריכת חדשות במדיה החברתית, כאן.
כשאנחנו מחפשים מידע, לאן אנחנו פונים?
האם אתם מאנשי המדיה החברתית או מאנשי מנועי החיפוש? בדרך כלל אני שואלת את הסטודנטים שלי ויש חלוקה די ברורה. יש את מי שמבקש להיעזר בחוכמת ההמונים ויש מי שסומכת דווקא על האלגוריתמים של מנועי החיפוש. אם אתם מאנשי המדיה החברתית ומהמאמינים בחוכמת ההמונים, אמליץ לכם להטיל ספק בחוכמתם הרבה. תוכלו לקרוא למה כאן.
למקום בו אנחנו מחפשים מידע יש השפעה. מנועי החיפוש יציגו לנו בעיקר תכנים מאתרים, כתשובות לשאלות שלנו (כוחו הגדול של שיווק באמצעות תוכן מתגלה כאן), ואילו המדיה החברתית תציג לנו בעיקר פוסטים, קבוצות או דפים פופולריים. בשני המקרים, אגב, התוצאות מבוססות לא רק על דיוק אלא גם על הוכחה חברתית – כלומר ככל שיותר אנשים אהבו, שיתפו או צרכו את התוכן, כך יש יותר סיכוי שתגיעו אליו. האם זה אומר שהתוכן הזה מהימן, אמיתי, עמוק ואיכותי? לא ממש. מסתבר שדווקא לפייק ניוז יש נטיה להיות יותר ויראלי מהאמת.
גוגל חקרו מדוע אנחנו מחפשים וגילו לא רק את הסיבות לחיפושים אלא גם מה קורה אצלנו בראש לאחר החיפוש, וזה לא פחות מעניין. לפי המחקר שלהם, לאחר החיפוש יש תהליך טרנספורמטיבי במוח שלנו, שמורכב משאלות כמו – איך המידע קשור לחיי, איך פיסות המידע שמצאתי משתלבות יחד, מה המשמעות של המידע, ועוד.
ויש שחקן חדש בשוק החיפושים – AI
לאחרונה נוספו לנו אפשרויות חדשות לחיפוש מידע. לא רק יצירת תמונות, פוסטים או כתיבת עבודות, אלא גם חיפושים אחר מידע מתחילים באפליקציות בינה מלאכותית. שם אפשר לא רק למצוא מידע אלא גם לדייק את השאלות שלנו יותר ויותר ולהגיע למידע רלוונטי לנו, באמצעות שיחה עם הצ'ט.
אם התנסיתם כבר באחת מהאפליקציות, אתם בטח יודעים כמה זה נוח ונחמד לקיים כאילו-שיחה עם כאילו-מישהו שיודע (כאילו) כמעט הכל ומספק לנו תשובות בשניות. בארד, קלוד או צ'ט ג'יפיטי יכולים להיות פרטנרים מעולים לחשיבה ודיוק, אבל הם סובלים מיהירות ומדמיון די פרוע. לפעמים הם ממציאים אנשים, מחקרים או מידע ולכן אם אתם נעזרים בהם, אני ממליצה לבדוק אותם. ההמלצה הזו, אגב, נכונה לכל מידע שאתם מוצאים ברשת.
אמינות המידע והאמון בו
דונאלד טראמפ הכניס לחיינו את המושג פייק ניוז (אבל דרש שנאמין דווקא לו). בעולם הזה קשה לנו לסמוך על מישהו. האמת? די בצדק.
עם השנים, האמון בממסד, בתקשורת ובעיתונות הולך ודועך. באוגוסט 2023 מצאו כי רק 16% מהישראלים מאמינים בכנסת ישראל והאמון במוסדות הממשלה יורד ויורד. התקשורת אמנם נהנית מעליה באמון, אבל העליה שייכת בעיקר לרשתות החברתיות.
למי בעצם אנחנו מאמינים כשאנחנו מאמינים למה שאנחנו רואים ברשתות החברתיות? אנחנו מאמינים לאנשים כמונו. זה אחד ההסברים לעלייתם של המשפיענים. אנחנו תופסים אותם כאנשים מן השורה, ולכן כאמינים יותר. כשאנחנו שמים לב למשפיענים שעושים המון שיתופי פעולה ממומנים, אנחנו מתחילים לפקפק באמינותם (יש להם כבר אינטרס), ולכן לסמוך עליהם פחות, ובצדק.
האם אנחנו יודעים לשפוט את המידע שלפנינו?
בסקר של מכון פיו, רואים כי בתקופת הקורונה, כ 28% מהאמריקאים סברו שהם יודעים לעשות בדיקת עובדות לגבי מידע על הקורונה. מעניין, כי אני עשיתי מאמצים למצוא מידע עובדתי לגבי חיסונים, מסכות ועוד – וזה בהחלט לא היה קל בערוצים הפופולריים. כשכבר הגעתי למידע מעניין, גיליתי שמה שסיפרו לנו בתקשורת, במדיה החברתית ובערוצי המדיה המסורתיים הוא במקרה הטוב חלקי ובמקרה הרע פשוט מניפולציה שקרית. זוכרים שאמרו לנו שמסיכות מגנות עלינו ב 95%, למשל? עד היום לא מצאתי הוכחה לקביעה הזו (מוזמנים לקרוא את תחקיר המסכות שלי כאן). זוכרים שאמרו לנו שהחיסון מונע הדבקה? יעיל ובטוח? על זה אני מניחה שאין ממש צורך לדבר, נכון? הניסוי של פייזר מעולם לא בדק הדבקה, הוא לא ממש יעיל (בסוף כולם נדבקו, לא?), בטוח? מערכת ה VAERS (דיווחים על פגיעות מחיסונים), פרויקט העדויות ועוד מראים לנו שזה לא בדיוק המצב.
רוב האנשים לא באמת יודעים האם מקורות המידע שלהם אובייקטיבים או מהימנים. לימדו אותנו להאמין ולסמוך על מומחים, עיתונאים או מגישי החדשות, אבל כפי שראינו, אנחנו לא באמת סומכים עליהם היום. בנוסף, חלק ממקורות המידע היום כלל לא יוצרים חדשות, אלא מדווחים על מידע שהם מצאו במקומות אחרים, ורוב האנשים לא יודעים להבחין בין מקורות מידע שמדווחים, יוצרים או מתווכים מידע (הנה סקר בנושא).
הפזיזות מן השטן
אחת הבעיות היום היא המהירות שבה חדשות, מידע וידע עולה לרשת. יש לנו ציפיה שמידע יצוץ ברשת כמעט בזמן אמת. ג'יל אברמסון משייכת את התופעה לעלייתם של הבלוגים, שם מידע עלה כמעט בזמן אמת, מבלי הצורך להעביר אותו דרך המסננת של עורכים, בודקי עובדות או תחקירנים כפי שפעם נעשה בעיתונים ובמדיה.
היום גם עיתונאים חייבים לעמוד בדד ליין כמעט בלתי אפשרי, להעלות חדשות וידיעות בזמן אמת, ולכן אין להם באמת אפשרות לבדוק את מהימנות המידע, להצליב מקורות ולבסס עובדות – כלומר בפועל אין להם אפשרות לעשות עבודה עיתונאית. לצערינו, לעיתים אלו אנחנו שנאלץ לבדוק האם המידע מהימן או לא. אני לא ממליצה לבדוק כל פיסת מידע, אבל בהחלט כדאי לבדוק את אלו שמשפיעות על החיים שלנו – יהיו אלה תכנים שמשפיעים על החלטות בנושאי בריאות, פיננסים, בני זוג או בחירות לכנסת. תוכלו לקרוא כאן איך בודקים אם מידע הוא מהימן.
אגב פזיזות, גם האופן שבו אנחנו צורכים את המידע משפיע. אם אנחנו רק סורקים אותו מהר וקוראים כותרות, אנחנו לא באמת בלמידה עמוקה, ולכן גם לא נפיק מהמידע את המירב. חוקרים מצאו שהאופן שבו אנחנו קוראים משפיע לא רק על קליטת המידע, אלא גם על הביטוי הוורבלי והכתוב שלנו (כלומר על פליטת המידע).
אובייקטיביות ואמת
פעם העיתונים חרטו על דיגלם את האמת, והיה חשוב להם לספק לקוראים את העובדות. בשנים האחרונות, בעיקר בגלל כניסתה של הרשת לחיינו, נדמה כי המודל השתנה. בספר המרתק של עורכת הניו יורק טיימס לשעבר, ג'יל אברמסון, היא מתארת איך עם השנים התוכן נכתב סביב סיפורים, כשמה שחשוב הוא כבר לא האמת או העובדות, אלא מהירות, להדהד תחושות ורגשות של קוראים, ובעיקר לגרום לסיפור להיות ויראלי. הרשת שינתה לעד את העיתונות, ולצערינו לא כל השינויים הם לטובה.
לפי המודל של פייסבוק, למשל – הפוסטים נועדו לתת לאנשים להרגיש טוב (למשל ע"י הדהוד של הדעות שלנו ולכן חיזוק הזהות), ולאו דווקא לספר את האמת. פוסטים שתומכים ברעיונות ובדעות שלנו לעד יניבו יותר לייקים מאשר תוכן חדשותי על משבר כלכלי או רצח עם במדינה נידחת. והלייקים, כידוע, הם המטבע של הרשתות החברתיות.
כלומר, ברשתות החברתיות האמת כבר לא ממש חשובה. ומה קורה במנועי החיפוש?
היינו רוצים לחשוב שאם אנחנו מחפשים מידע במנוע חיפוש כמו גוגל למשל, התוצאות שיעלו לנו בחיפוש הן אובייקטיביות ונראה דעות, רעיונות או מידע לכאן ולכאן. אבל האם אין התערבות במנועי החיפוש?
הנה דוגמה קטנה לנושא מאוד שנוי במחלוקת – משבר האקלים. אני לא מבינה דבר באקלים אבל אני כן יודעת שיש מדענים בעלי דעות שונות לגבי הסיבות למשבר, האם יש משבר והקשר להתנהגות האנושית. כך או כך, הסתבר, בדומה למה שהתרחש בקורונה, שגם בנושא זה לא כל הדעות פתוחות בפנינו ולא לכל המידע קל להגיע (הנה דוגמה למדענית שטוענת שנוצר קונצנזוס שאין לערער עליו).
דוברת האו"ם אמרה בראיון שהם חברו לגוגל כדי לוודא שהתוצאות יהיו לרצונם, כי (במילותיה) – "We own the science":
אין ספק שעכשיו אני מרגישה בטוחה יותר, כי יש אח גדול ששומר עלי מכל המידע הנורא הזה שמסתובב ברשת! ואיזה מזל שמישהו לקח את המדע תחת חסותו.
בגוגל ובארגון הבריאות הבינלאומי הפיקו לקחים משנות הקורונה (שם כידוע המידע השתולל חופשי) ויצאו בהצהרה שמעתה הם יעבדו יחד כדי למנוע דיסאינפורמציה. על פניו זה היה יכול להשמע נאיבי ומיטיב, לו רק היינו יודעים שבתוך הדיסאינפורמציה של הקורונה שמענו דברים שעם הזמן התבררו כאמת לאמיתה (ראה ערך מעבדה בווהאן, חיסונים לא יעילים ולא בטוחים, אי מניעת הדבקה, תופעות לוואי ועוד ועוד). כלומר, דיסאינפורמציה הפך להיות כל דבר שאינו מסתדר עם הנרטיב הרצוי של ארגון הבריאות הבינלאומי.
חופש הביטוי כבר לא כל כך חופשי
בתחילת הדרך, טענו מפעילי הרשתות החברתיות שהן רק פלטפורמות לתוכן של גולשים. הן לא עורכות, לא מוציאות לאור ולא מצנזרות. וזה אכן היה כך בתחילה. עם השנים, חלקן החלו לספוג ביקורת על ההתנהלות שלהן, בעיקר כי הן לא הורידו פוסטים שנויים במחלוקת.
בעקבות הביקורת, יחד עם פרשת קיימברידג' אנליטיקה שדרכה הסתבר שפייסבוק מכרה מידע על משתמשים סביב הבחירות בארה"ב ב 2016, פייסבוק הקימה פאנל של בודקי עובדות ועורכים שאמורים לנטר פוסטים בעייתיים ולהוריד אותם מהפיד.
כל מי שעקב אחרי נרטיבים שנויים במחלוקת במהלך הקורונה בטח הבין שאת הניטור הזה לקחו רחוק מאוד, והיום כבר אפשר לדבר על צנזורה של ממש. פייסבוק, גוגל וטוויטר החלו לחסום, לצנזר ולמחוק פוסטים שערערו על הנרטיב של סגרים, מסכות וחיסונים. תיקי טוויטר שאיילון מאסק החליט לפתוח מעידים על קשר ברור בין ממשל ביידן וטוויטר, ובקשות חד משמעיות לצנזר ולחסום פוסטים שמפקפקים ביעילות הצעדים כמו חיסונים וסגרים (שימו לב לאייטם מספר 10).
אפשר להתווכח האם זה היה מהלך שאמור להציל ולשמור על האנושות או לא, אבל מה שבטוח שהמהלך הזה גרם להסתרה של חלק מהדעות, גם אם הן היו של מומחים מהשורה הראשונה.
ומה זה אומר עבורינו? איך נמצא את האמת?
אז מה עושים?
(אם אתם נוהגים לקרוא את הפוסטים שלי, אתם בטוח יודעים מה מחכה לכם, נכון?)
- אי אפשר להפריז בחשיבותה של חשיבה ביקורתית, ונדמה שאנחנו זקוקים לה עכשיו יותר מתמיד. לשמחתנו, אפשר ללמוד ולתרגל אותה. תוכלו לקרוא כאן על חשיבה ביקורתית ואיך להתאמן בה.
- מטילים ספק. מאז ומתמיד התקדמנו בחיים בזכות אנשים שהטילו ספק בנרטיבים מקובלים ובקונצנזוס. הודות למטילי הספק כמו קופרניקוס וגלילאו, למשל, גילינו שאנחנו לא נמצאים במרכז היקום, לדאבוננו.
- מומלץ מפעם לפעם לחפש מקורות מידע שונים מאלה שהתרגלנו אליהם. במהלך תקופת הקורונה התנתקתי מרוב ערוצי המידע שלי, כולל העיתון האהוב עלי, כי נדמה היה לי שכולם רוקדים לצלילי אותו החליל בהרמוניה מושלמת מדי (האמת היא שגם נפגעתי מזה שקראו לי מטורללת והזויה, והחלטתי שמי שקורא כך למישהו שמחליט אחרת לא ראוי לקבל את תמיכתי הכספית). ועדיין רציתי להיות מעודכנת, אז נאלצתי למצוא כל מיני מקורות אחרים ולהתרגל להטיל ספק גם בנרטיבים שלהם.
- למצוא מקורות מידע שאתם סומכים עליהם. בתום הבדיקות אפשר למצוא אנשים או מקורות שבאמת בודקים, חוקרים, מציגים עובדות ולאו דווקא מטפחים תחושת קונצנזוס. כי אי אפשר לעד לחפש ולחפש בכל נושא.
- להפסיק לפחד מעובדות ונתונים, גרפים ודאטה. אני בטוחה שלכל מי שרוצה להבין משהו באמת, יש את היכולת להבין. אם הגרפים, הסטטיסטיקות והנתונים בנויים כך שאתם לא מצליחים להבין אותם, הבעיה היא לא שלכם. כנראה שהמחקר או הדשבורד בנוי כך שלא רבים יוכלו להבין מה פשר הנתונים. מצאו מקורות שמסבירים בצורה פשוטה. יש כאלה. אם מידע רפואי במחקרים מצליח לבלבל אתכם, אתם לא לבד. אמליץ לכם לקרוא את הספר המופלא של ד"ר מלקולם קנדריק שמסביר היטב איך להבין מונחים ולמה האמת לא תמיד נמצאת במה שמספרים לנו. יש גם תרגום לעברית, אבל לא הייתי מוותרת על הניואנסים הסקוטיים באנגלית.
- לשאול תמיד למה, מי ומה האינטרס? אני יודעת שמדובר באובדן התמימות, אבל כשהתחלתי לשאול את עצמי שאלות כמו מי מרוויח מזה שנפחד, נתחסן, נעטה מסכות, נתבלבל מנתונים או נפעל כולנו באותו האופן, התחלתי להגיע למידע מעניין. עוד קצת על הכוח בשאילת שאלות, כאן.
- להחזיר את הכוח למומחים. יש אנשים שעדיין בודקים, לומדים, חוקרים ומביאים בפנינו מידע מלא ועמוק. רובם גם לא מקבלים מימון מחברה זו אחרת, והאינטרס שלהם באמת להציג בפני הציבור את הידע שהם צברו כדי להפוך אותו לבריא, חכם, רגוע או טוב יותר. יש עדיין אנשים כאלה. לא תמיד קל למצוא אותם אבל כשתתקלו באחד כזה, אתם תדעו. זה אושר גדול שלא רק מרגיע אותנו, אלא גם מחזיר לנו את האמונה בטוב שבאדם.
אשמח, כמו תמיד, לשמוע מה דעתכם ואיך אתם מוצאים ומתייחסים למידע ברשת?
2 תגובות
אהבתי מאוד את הכתבה שלך!
חוכמה ונגישות ,מעבירה הלאה לאנשים…
תודה וחג שמח לך!
תודה רבה שירלי. שמחה לשמוע 🙂 חג שמח גם לך!