למי שייך האינטרנט?
איפה מתקיים היום הדיון הציבורי?
אנחנו מבלים בו יותר מאשר עם האנשים היקרים לנו. בודקים דרכו את הדופק של מה שקורה. לומדים בעזרתו, מקבלים ממנו מידע, מתחברים ומכירים אנשים, עובדים ומתקשרים באמצעותו. האינטרנט הוא לא רק כלי, הוא הפך להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו.
הרשת הפכה כבר מזמן לכיכר העיר החדשה – שם אפשר להתחבר, לדבר, להכיר. שם מבינים לאן נושבת הרוח. הרשת היא הזירה העיקרית בה מתקיים היום דיון ציבורי, בכל נושא שהוא.
אבל אם הרשת היא הזירה הציבורית שלנו, היינו רוצים שהיא תהיה פתוחה לכולם, שווה לכולם, משווה ונייטרלית, לא? היינו רוצים שבכיכר העיר הזו יישמעו כל הדעות והרעיונות, נכון? היינו רוצים שלא יהיה אח גדול שיחליט עבורינו מה נראה, כמה נראה ועם מי נתחבר.
אז זהו, שלא. האינטרנט עבר לא מעט בשנות קיומו הדלות. בפוסט הזה אקח אתכם מראשית הדרך ועד היום, וננסה להבין יחד למי בעצם שייכת הרשת, האם זה מה שחשבנו שיקרה, ולאן זה הולך.
החזון של האינטרנט
טים ברנרס לי, ממציא האינטרנט, אמר כי האינטרנט הוא "פלטפורמה פתוחה שתאפשר לכולם, בכל מקום, לשתף מידע, לזכות בהזדמנויות ולשתף פעולה מעבר לגבולות תרבותיים או גאוגרפיים".
מאז אותו חזון יפה עברו הרבה מים במיסיסיפי.
יש כמה מודלים שמסבירים איך יכולה להתקיים תקשורת אנושית באינטרנט. המודל הראשון מדבר על אינטרנט פתוח לכולם. במודל זה מתעוררת מיד בעיית פרטיות, מידע מהימן וכד'. מתוך החשש לפרטיות התפתחה רגולציה כמו ה GDPR שאמורה להגן על פרטיות המשתמשים. מודל נוסף שהתפתח הוא שהאינטרנט יישלט ע"י חברות מסוימות ופרטיות, והן ייעשו בעצם ככל העולה על רוחן. מודל נוסף מדבר על שליטה מגבוה, סוג של פטרנליזם ששומר על המשתמשים.
לכל מודל יש יתרונות וחסרונות, וכמעט כל אחד לוקח צד. ניתן לראות את מאבקי הכוחות ביניהם בכל פעם שמופיעה ידיעה חדשה על רשת חברתית חדשה (שימו לב לאילון מאסק שרכש את טוויטר כדי לשנות את המודל, בין השאר), פרצת אבטחה או פרטיות, וכמובן מסחר במטבעות דיגיטליים או NFT.
תוכלו לקרוא עוד על המודלים שהשפיעו על התפתחות האינטרנט, כאן.
התפתחות הרשת
ניתן לחלק את התפתחות הרשת לשלושה שלבים:
- WEB 1.0 – בתחילת ימיה של הרשת, ניתן היה בעיקר לצרוך בה תוכן טקסטואלי. רוב האנשים היו צרכנים פסיביים, ומעטים היו מפתחים ובוני אתרים. השלב הזה החל בשנת 1991 והסתיים ב 2004 בערך.
- WEB 2.0 – בשלב השני, הנוכחי, הרשת כבר הופכת להיות זירה חברתית. אנחנו לא רק צרכני תוכן אלא גם יצרני תוכן שיכולים לשתף את כל העולם. לאט לאט צצו להן אפליקציות ואתרים שמאפשרים את התקשורת הזו. לרוב מדובר באפליקציות ופלטפורמות חינמיות, שמרוויחות מכך שהן אוספות עלינו נתונים בעודנו משתפים מרצוננו את החוויות, ההעדפות, ההרגלים והבחירות שלנו. אנחנו נמצאים בעיצומו של השלב הזה, כנראה, כי התחילו לדבר כבר על השלב הבא.
- WEB 3.0 – העתיד של האינטרנט, לפי מומחים מסוימים. יש כל מיני התפתחויות אפשרויות, אבל רובן מבוססות על הרעיון של ביזור. הנתונים והתקשורת עדיין עוברים, אבל דרך שרתים רבים ולא דרך חברות גדולות שבדרך גוזרות קופון מהמידע שעובר דרכן. עוד על החזון של WEB 3.0 בהמשך.
כאן אפשר לקרוא עוד קצת על התפתחות הרשת. וכאן על ההיסטוריה של הרשת.
מה קרה מאז?
חברות טכנולוגיה גדולות החלו לפעול בזירת האינטרנט. הן שולטות בחלק מאוד גדול של התקשורת שלנו (המייל שלכם בטח נשלח ע"י מייקרוסופט או גוגל, ההודעות שלכם ע"י פייסבוק-וואטסאפ, ושיחות עם אנשי הקשר שלכם נעשות באמצעות מכשיר של אפל). כל זה היה יכול להישמע טוב אילולא ידענו שאותן חברות לא רק שולטות בהעברת מסרים, אלא גם בהעברת נתונים. לא סתם התחלנו לחשוש מתרבות (או קפיטליזם) של מעקב.
עם השנים נעשו ניסיונות שונים להעביר את מוקדי הכוח לגופים נייטרלים. בשנת 2016, למשל, ממשלת ארה"ב החליטה להעביר את השליטה על האינטרנט לגוף עצמאי בשם ICANN (עוד על כך, כאן). הגוף הזה מורכב מנציגי ארגונים וגופים עצמאיים. זה לכאורה הבטיח שהרשת בעצם לא תהיה שייכת לממשל. לכאורה.
לצערינו, זה מעט מדי ומאוחר מדי. הזירה הציבורית היום נשלטת על ידי חברות פרטיות.
מי קובע את סדר היום?
לכאורה, האינטרנט שייך לכולם. אבל הלכה למעשה, כשחברות כמו גוגל, פייסבוק, אפל, מייקרוסופט ואמזון מחליטות שדעה, נרטיב או תוכן מסוים לא יופיע על הפלטפורמות שלהן – כך יקרה. כל מי שעקב אחרי נרטיבים אלטרנטיביים במשבר הקורונה גילה להפתעתו שערוצי המדיה המסורתיים והדיגיטליים מדברים באותה שפה, ואנשי מקצוע שמנסים להטיל ספק מוצאים את עצמם נחסמים בברוטליות.
צנזורה נראית לנו מילה קשה מדי, אבל זה מה שבעצם קורה היום ברשת. חברות הטכנולוגיה הגדולות הפכו להיות שומרות סף. זה קורה בעיקר ברשתות החברתיות, אבל כבר מזמן הבנו שהן קובעות את סדר היום. כבר אין לנו צורך לצאת לכיכר העיר כדי לגלות מה אנשים חושבים, כל מה שעלינו לעשות זה לשוטט במדיה החברתית ולחוש את הדופק.
ואלו לא רק חברות הטכנולוגיה. קחו לדוגמה את המוסדות שמהווים את ה"תשתית" של האינטרנט, כמו רשמי דומיינים, בנקים וחברות אשראי ששולטים בהעברת כספים ברשת. כל מי שמקים מיזם, אתר סחר או ערוץ תוכן ברשת כפוף להסכמתם לשמש כצינור להעברת כספים (או מידע). ומה קורה כשאותם גופים מסרבים לעשות זאת? מסתבר שיש לא מעט אתרים שנתקלו בצנזורה מהסוג הפיננסי (תוכלו לקרוא על כך, כאן).
אז מה לא בסדר באינטרנט כיום?
כאמור, את השיח ברשת מנהלות היום כמה חברות גדולות. לחברות האלה יש מטרה אחת יחידה – רווחים כלכליים. וזה אומר שהן יעשו הרבה מאוד (אם לא הכל) כדי למקסם את הרווחים הללו.
קחו לדוגמה את פייסבוק. לאחרונה הקשבתי לראיון בן 3 שעות עם מארק צוקרברג (זו הייתה חוויה לא קלה בכלל), ובו הוא דיבר בעיקר על החזון שלו לעתיד – פיתוחים בתחום ה VR וה AR. צוקרברג מתלהב (בדרכו נטולת הרגש) מהרעיון שבעתיד במקום לצאת מהבית וחלילה לנסוע כדי להיפגש, נוכל לפגוש זה את ההולוגרמה של זה ולקיים פגישה. הוא חושב ששוב(!) המדיה החברתית תעזור לחבר בינינו. הוא גם בטוח שהמדיה החברתית אינה רעה מיסודה ומי שמבלה שעות בפיד במקום עם הילדים או החברים שלו, זבש"ו (בתרגום חופשי שלי). זה נשמע נפלא עד שאנחנו נזכרים שיש צי שלם של מומחים שעושים הרבה מניפולציות כדי שנבלה שעות במדיה החברתית (ופייסבוק תוכל לגרוף עוד רווחים מהמפרסמים שלה). אם עדיין לא ראיתם את הסרט התיעודי על אותן מניפולציות, אני ממליצה בחום.
כשחברה כמו פייסבוק מספרת לנו שהיא רוצה לחבר בינינו, כדאי מאוד לשאול מה עומד מאחורי זה. גם כשהיא מחליטה אילו תכנים נראה ואילו לא, ולמי נאמין, כדאי מאוד לבדוק היטב מה או מי עומד מאחורי ההחלטה. או כמו שנהוג לומר – Follow The Money.
אינדיבידואליזם ברשת
אם הרשת נשלטת, מצונזרת ומכוונת ע"י חברות ענק, הרי שאלו מקדמות את האג'נדות שלהן, של בעלי המניות שלהן או של המפרסמים שמזרימים להן כספים. ואם כך, איזה מקום יש לחופש הביטוי המלא, להטלת ספק או לדעות שאינן בסנכרון עם אותם נרטיבים שהן מקדמות? איזה מקום יש לאינדיבידואליזם?
מעט מאוד כנראה.
אתם יכולים לפתוח אתר ולייצר בו תוכן משלכם (בהנחה שרשמי הדומיינים יזרמו איתכם), אבל קידומו והפצתו תלויים היום במידה כמעט מוחלטת במדיה החברתית ובערוצי המדיה הדיגיטלית, ולכן גם תלויים בנרטיבים שהם מקדמים.
בשנים האחרונות, ככל שיותר ויותר מומחים מצאו את עצמם מורחקים מהמדיה הדיגיטלית והחברתית בשל דעותיהם על חיסוני הקורונה, נאלצתי למצוא דרכים אחרות כדי לעקוב אחריהם. הן קיימות (למשל האתר הזה – עם לינק ישיר לתקציר ישיבה מעניינת בסנאט האמריקאי שכנראה לא תצליחו לראות בערוצי המדיה), אבל הן לא מאפשרות להגיע לתפוצה רחבה מאוד, וחבל. אנחנו מפספסים אנשים מעניינים, דעות חשובות, ספקות מקדמים וראש פתוח.
לאן זה יתפתח? מהם הכיוונים האפשריים?
בזירה אחת, חוקים ותקנות מנסים להגן עלינו מפני פגיעה בפרטיות, איסוף דאטה ללא ידיעתנו, מעקב דיגיטלי וכד'. אבל כאמור, נדמה שזה מעט מדי, מאוחר מדי. הקצב של התפתחות הטכנולוגיה מהיר מדי עבור קובעי המדיניות.
בזירות נוספות, מהירות ועתירות כספים, הרשת תהפוך להיות עוד יותר המרכז של חיינו. לא רק נלמד, נתעדכן ונתקשר אלא גם נקיים פגישות (החזון של מארק צוקרברג לעולם ה VR וה AR), נקנה (כולל מדידת בגדים וירטואלית באמצעות אותה הולוגרמה שלנו), ננטר את עצמנו לדעת ונחלום על חיי נצח באמצעות החדרת צ'יפים ותרופות מאריכות חיים (אם מעניין אתכם לאן הרפואה הולכת בכיוון הארכת חיים, זה הספר עבורכם).
אם תשאלו את הפורום הכלכלי העולמי, בעתיד הקרוב (וזה כבר קורה) הרשת תעקוב אחר כל תנועה או פעולה שלנו, תאסוף המון נתונים (הנה מה שיש לפורום לומר על כך. המגמה הזו משתלבת נהדר עם הרעיון של ה Great Reset – לפיו בעולם ישלוט גוף אחד שיפסיק אחת ולתמיד את הנזקים שאנחנו, האנשים, גורמים לכדור הארץ, תוך הקפדה על דרוג חברתי וצייתנות מוחלטת. ממליצה לקרוא את הספר השלם של קלאוס שוואב כדי להבין מה החזון). לפי הרעיון הזה, פרטיות היא מילה שתצא מהלקסיקון.
אחרי הפסקה הזו התכווצה לי הבטן. אז נראה לי שנסתפק בזה. יש כמובן עוד הרבה גישות, רעיונות ותחזיות לכיוונים האפשריים. על חלקם אפשר לקרוא כאן. ואני מצידי אציג חזון קצת יותר מעודד, ברשותכם.
אחד הכיוונים האפשריים - WEB 3.0
הרעיון של הרשת החדשה, או ה WEB 3.0, מבטיח לנו להחזיר את הרשת לרשותינו. במקום כוח לחברות הטכנולוגיה, הרשת הזו תחזיר את הכוח לאנשים. ואם עייפתם כבר ממניפולציות וצנזורה, תוכלו לקרוא עוד על הרעיון, כאן.
הרעיון הוא די פשוט – כיום הגישה לרשת מתווכת ע"י חברות גדולות כמו אפל, גוגל, פייסבוק. ברשת המבוזרת – יהיו לנו המון אפשרויות לגישה כזו. חברה כמו גוגל, למשל, לא תוכל לקבוע האם תהיה לנו גישה לאתר זה או אחר, או מידע כלשהו (למשל דרך מנוע החיפוש או דרך מחיקת תכנים שלא מתאימים לה).
החברות הגדולות שולטות כרגע במידע על חוויות, כספים, נתונים וההעדפות שלנו. מי שעומד מאחורי קידום ה WEB 3.0 הן בעיקר חברות שעוסקות במטבעות קריפטו, אך זה צפוי להשתנות (גם רשתות חברתיות כמו דיסקורד ומסטודון מתאימות למודל החדש, בניגוד לחברות ששולטות בנתונים כי הן מרוויחות מהם כמו פייסבוק, טיקטוק או גוגל). לפי המודלים החדשים, נוכל לבחור דרך איזה שרת אנחנו נעביר את הנתונים שלנו (אם תנסו להירשם לרשת החברתית מסטודון, לדוגמה, תיאלצו כבר בהתחלה לבחור שרת).
כיום, רוב הפרוטוקולים שמאפשרים תקשורת כזו, שאינה מתווכת ע"י חברות הענק, מבוססות על מטבעות דיגיטליים. המראה והפעילות ברשת כזו יהיו מאוד דומים למה שאנחנו רגילים אליו, אבל התשתית מאחורי הרשת תהיה שונה.
טים ברנרס לי, האיש והחזון, טבע את הביטוי "רשת סמנטית" – מרכיב חשוב ב WEB 3.0. רשת סמנטית היא רשת שיכולה לקרוא נתונים בכל תצורה. הבסיס של הרשת החדשה יהיה מורכב מבינה מלאכותית ורשת סמנטית. הרשת הסמנטית "תלמד" את הבינה המלאכותית את משמעות הנתונים, והבינה המלאכותית תעשה בהם שימוש טוב יותר מזה שנעשה כיום.
כבר היום אנחנו נעזרים ב"חוכמת ההמונים" – למשל כשאנחנו באים לבחור מלון לחופשה הבאה ומביטים בחוות הדעת של תיירים קודמים. עפ"י החזון, בינה מלאכותית תוכל לאפשר לנו מידע ממשתמשים רבים, בצורה נקיה וללא רווחים בדרך לחברות הטכנולוגיה שאוספות את הנתונים. יש למה לצפות.
ומה לגבי קהילות ברשת? למי הן שייכות?
קהילות הן כבר כמה שנים הדבר החם ברשת, ועל פניו נדמה שהנה דרכן הכוח חוזר ליחידים (או למנהלים שלהן, לפחות). לא משנה מהי הדעה שלכם, לבטח תוכלו למצוא קהילה דיגיטלית של אנשים שחושבים כמוכם. זה נפלא, ומחזק, ונותן לנו המון בטחון. זה לא ממש אינדיבידואליזם (לרוב קהילות מייצגות הומוגניות של דעות ורעיונות), אבל זה גם משהו. אם נתסכל על מלאי הקהילות הקיימות, נוכל לראות פלורליזם מרהיב של דעות ורעיונות.
אבל זה לא פשוט כפי שזה נראה. גם אותם מנהלים של קהילות, ברוב המקרים, בוחרים לנהל אותן על גבי רשתות חברתיות, ובראשן פייסבוק, ולכן הם תלויים בדיוק באותה מידה בנרטיב, כללים ואג'נדה של חברת META. האם יש להם חופש מלא? לא ממש. כאן תוכלו לקרוא מאמר מעניין על מי באמת שולט בקהילות וירטואליות, ולמה התפיסה לפיה האינטרנט מייצג פלורליזם של דעות היא שגויה.
האם נוכל להחזיר את הרשת לרשות היחידים?
זה נשמע כמו חלום. אמנם יש כמה רשתות וחברות שדוגלות עדיין בחופש הביטוי, בדמוקרטיזציה של הרשת ובשיתוף פעולה אמיתי, אבל מזמן כבר הבנו שכשיש הרבה כסף שמעורב, העניינים הם אף פעם לא פשוטים וטהורים.
אם חזון הרשת המבוזרת יתקיים, אולי אז חלק מהרשת יהיה באמת שייך לנו, למשתמשים. ובינתיים, נמשיך לחלום. הציצו כאן איך יכולה להיראות הרשת – שייכת לקואופרטיבים מקומיים וחברתיים, הדאטה עובר רק כשצריך ולא דרך חברות ענקיות שעושות בו שימוש מסחרי, התקשורת מתחלקת בין כל מיני ספקים. והנה פוסט ובו כמה מומחים משתפים איך הם רואים את הרשת העתידית, המבוזרת.
מה אנחנו, כמשתמשים, יכולים לעשות?
אני לא אטיף לכם להתנתק מכל החברות הללו, אם כי זה כנראה יהיה הדבר הכי נכון לעשות, אבל כן אשתף אתכם בכמה טיפים קטנים ומעשיים לחיי היומיום:
- הקטנת התלות שלנו במדיה החברתית. זה לא המקום היחיד בו אפשר לתקשר, לפרסם, להקים קהילה, להתעדכן במה שקורה או לקיים דיון. אם אתם שמים את כל ביצי השיווק שלכם בסל של הרשתות החברתיות, אל תתפלאו אם יום אחד הסל שלכם יימחק או ייחסם (כן, כולל וואטסאפ שלאחרונה החלה לחסום משתמשים).
- נכסים דיגיטליים משלנו. אין לדעת מתי הדעות שלכם לא יהיו בהלימה עם אלו של חברות הענק. שמרו על התוכן שלכם אצלכם. למרות שבעלי עסקים ויצרני תוכן רבים חושבים שאתר זה מיושן, זה כנראה המקום היחיד ברשת שהוא עדיין בשליטתכם. באותו האופן – תקשרו עם לקוחות ומנויים ישירות דרך רשימת התפוצה שלכם. אני מתרגשת בכל פעם מחדש לגלות שאנשים באמת קוראים את הניוזלטר החודשי שלי, עוצרים ומגיבים. כך יוצרים ומתחזקים קשרים.
- פיזור השקעות – של זמן, של כסף, של תקציבים ומשאבים. ממש כפי שאני ממליצה לקנות מעסקים קטנים ומקומיים ולא מתאגידים ורשתות, דאגו לכך שללקוחות שלכם יהיו ערוצים שונים לתקשורת איתכם, שיהיו כמה מקומות בהם אתם מפרסמים, ושהתקציב שלכם לא ילך כולו לערוץ שיווקי אחד. וזה כמובן נכון גם על תשומת הלב שלכם. אתם יכולים לבנות יופי של ערוץ תוכן באינסטגרם, ולהשקיע בו שעות, אבל הוא יכול ביום בהיר אחד פשוט להיעלם לכם.
- עד כמה שניתן להימנע מפרצות הפרטיות. לא להירשם דרך המדיה החברתית, לא לאשר אוטומטית עוגיות, וכן הלאה. אני יודעת שזו טיפה בים, אבל גם לטיפות יש כוח לבקע סלעים, לא?
- כפי שאני כל הזמן אומרת, אם הנושא חשוב לכם – בדקו אותו. הקשיבו לדעות אחרות, שאלו שאלות, חישבו למה אתם נתקלים רק בנרטיב אחד. עוד על חשיבה ביקורתית, כאן.
- לא לפחד לשמוע ולהשמיע דעות אחרות. אחרת איך נקדם את המדע, החברה והבריאות שלנו? באותה הנשימה, תמכו באנשים שמעזים להגיד את דעתם גם כשהיא לא מקובלת או שיש לה התנגדות בממסד. במשך ההיסטוריה, אלה היו האנשים שקידמו אותנו (ד"ש מקופרניקוס וגלילאו גליליי).
- והכי חשוב? וגם את זה אני אומרת כמו מנטרה – צאו החוצה ותחיו גם בלי קשר לדיגיטל. העולם בחוץ עדיין יפה ומעניין.
מה אתם אומרים? האם הרשת תמשיך להיות נשלטת ע"י תאגידי הענק? האם אנחנו יכולים להשתמש בה אחרת ולעזור לה להיות יותר דמוקרטית ויותר רחבה? אשמח לשמוע מה דעתכם.
2 תגובות
תודה, גיל, על הפוסט המקיף, המעמיק והחשוב,
על העצות המועילות ועל שרטוט החזון המתאר מציאות אחרת,
דמוקרטית ומשתפת, כזו המאפשרת חופש ביטוי אמיתי.
תודה אורי, זה מחזק אותי. לרגעים נדמה לי שאני רק חולמת ודברים כאלה כבר לא יקרו. ואז אני מזכירה לעצמי שבכל זאת יש אנשים טובים שם בחוץ, והרבה.