עקרונות מעולם הקהילות שכדאי להטמיע בעולם העבודה
כבר כמה שנים שאני מרצה על עולם הקהילות הדיגיטליות בכלל, ולאחרונה על קהילות מקצועיות בפרט, והנה פתאום חשבתי – יש כל כך הרבה עקרונות מעולם הקהילות שמתאימים לעולם העבודה היום, שראוי להזכיר אותם. במילים אחרות – לא חייבים להקים קהילה (מקצועית או קהילת פנאי) במקום העבודה כדי לחשוב בצורה קהילתית או אנושית.
טום פיטרס, בספרו Excellence Now מזכיר שוב ושוב כי האנשים עצמם, העובדים בארגון, הם החשובים באמת, וכדי להגיע לארגון מצוין, יש לשלב חשיבה אנושית בכל שלב ובכל תהליך – קטן כגדול. חשיבה קהילתית מחייבת חשיבה אנושית יותר, כי קהילה מורכבת בראש ובראשונה מאנשים – עם צרכים, פחדים, תקוות וחלומות. ניהול טוב של קהילה מחייב לצאת מהראש (והאגו) שלנו, להקשיב לאנשים ולמצוא את הדרכים הכי טובות לתת להם ערך.
ואם כבר מדברים על חשיבה קהילתית, יש איזה מיתוס שאני רוצה לנפץ. קהילה אמיתית, שמתפתחת, מביאה שינוי או תמיכה לחבריה ומוסיפה משמעות לארגון – אין פירושה הומוגניות. לא בסוג האנשים ולא בדעות שלהם. יותר מכך – ככל שבקהילה תמצאו אנשים בעלי דעה שונה ומחשבה מקורית – כך היא תמשיך להתפתח. ממש כמו בחברה בריאה, גם בקהילה – האנשים שמטילים ספק ושואלים שאלות חיוניים להתפתחות שלה.
עכשיו, כששמנו את האמת הזו מול העיניים, בואו נצלול לכמה עקרונות קהילתיים שכדאי לאמץ בכל ארגון:
- אמון – סיימון סינק, בספרו The Infinite Game, מזכיר את חשיבות בניית צוותים שיש בהם אמון. מכיוון שאמון הוא תחושה, הוא חייב להיות כלול בתרבות ובאווירה (אף מנהיג לא יכול להורות לצוות שלו לסמוך עליו או זה על זה). צריך לבנות אותו. אמון בצוות או בין אנשים בכלל יעזור למעבר חלק ושוטף של ידע, להכרה בטעויות, למידה זה מזה וכמובן בקשת עזרה וסיוע בעת הצורך. כל אלה הם יסודות חשובים בקהילה שמתפקדת היטב.
- קבלת רמות שונות של השתתפות. אנחנו אנשים שונים, עם חוויות חיים שונות ועם יכולת שונה להיפתח מול אחרים. בכל קהילה יש רמות שונות של השתתפות, וחשוב לקבל את כולן – החל מחברי הליבה הפעילים שתמיד רואים ושומעים, וכלה בחברים הכי שקטים שלא כותבים, מדברים או מברכים. כשאנחנו מקבלים את רמות ההשתתפות השונות של האנשים (בקהילה ובחיים) – אנחנו לא רק מקבלים את האנשים כמו שהם, אלא גם לומדים להקשיב, ללמוד מאחרים (לפעמים שתיקה חזקה יותר מצעקה), ולא להניח הנחות. אני אומרת לאנשים שמקימים קהילה שהחברים השקטים הם הנשק הסודי שלהם. זה נכון גם לעובדים. אלה שלא משמיעים קול יכולים לתרום ולהיתרם לא פחות מאלה שרואים ושומעים בכל מקום ובכל הזדמנות. עוד על רמות השתתפות ומעורבות בקהילות, כאן.
- תרומה ייחודית לכל חבר קהילה – ממש כמו בקהילה מקומית, אנשים (עובדים וחברי קהילה), יכולים לתרום כל אחד בדרכו הייחודית. אחד יתרום מהידע שלו, שניה ממקרה שהיא חושפת בפני הקהילה, אחר יתרום ע"י תיעוד האירועים ומישהי פשוט תרים את האנרגיה באמצעות חיוך אחד שקט. לכל אחד יש אפשרות לתרום ברגע שמבינים שלא כולם שווים. לכל אחד יש משהו ייחודי שהוא יכול להביא לקהילה או לארגון וכדאי לעודד אותו להשתמש במתנה שיש לו. מישהו שמסתובב ברחוב ומרים שקית פלסטיק שמסכנת את בעלי החיים והסביבה, תורם לא פחות מזה שמתנדב בועד השכונתי.
- מרחבים פרטיים וציבוריים. כדי שאנשים ירגישו בנוח לחלוק את הידע והנסיון שלהם (מה שכמובן תורם לקהילה, לצוותים ולארגון כולו), כדאי לנו לבנות מרחבים בהם אנשים יוכלו להיפגש. מרחבים קטנים ואינטימיים יכולים להיות פינות קפה וזולה, פגישות על ארוחת צהריים, ואפילו פגישות וירטואליות רק כדי לשמוע מה עובר על הצד השני. מרחבים ציבוריים יכולים להיות ימי כיף, פגישות מרובות משתתפים, כנסים ועוד. יש אנשים שירגישו בנוח רק בסוג אחד של מפגש, וחשוב לאפשר את השיח הרשמי וגם את הספונטני והאינטימי.
- מעבר ידע רב כיווני – אחד האתגרים בכל ארגון הוא שימור ומעבר ידע. הקהילות המקצועיות הן כלי אפקטיבי מאוד להעברת ידע (תוכלו לקרוא עוד על כך כאן). אבל העקרונות שלהן יכולים לשמש ארגונים גם ללא קהילה. בקהילות מקצועיות יש שני עקרונות בסיסיים שקשורים לידע. האחד הוא ידע שזורם לכל הכיוונים ולא רק בצורה היררכית, ומתועד. הוא מגיע גם מהשטח ולכן הוא כל כך חשוב. העקרון השני הוא עקרון הלמידה החברתית – לפיו אנחנו לומדים טוב מאוד מסיפורים של קולגות ולאו דווקא מידע פרונטלי ומסודר. שני העקרונות האלה יכולים לבוא לידי ביטוי בעצם בכל ארגון. אם בארגון קיימת תרבות של הקשבה, תיעוד, קבלת פידבק אמיתי וגם שיתוף – הרי שעקרונות הקהילות המקצועיות יכולות להתקיים בו.
- ביטול ההיררכיה ויצירת אווירת בטחון, שיתוף ופתיחות – למרות שקהילה מנוהלת ע"י מישהו, אין בה למעשה את ההיררכיה שיש ברוב הארגונים. כולם חשובים ולכולם יכולים להיות פתרונות יצירתיים, ולכן חשוב להקשיב וללמוד מכל אחד. אני זוכרת שכשהתחלתי את דרכי בהייטק, הגיע מנכ"ל חדש שהזמין עובדים, אפילו זוטרים כמוני, לארוחות צהריים, רק כדי להכיר. לא הספקתי לזכות בעונג אבל הרעיון היה נראה לי קסום. זה היה בשנת 2,000 והיום זה אפילו עוד יותר מתבקש. כדי שאנשים ירגישו בטחון להציע פתרונות או להצביע על כשלים, הם צריכים להבין שמקשיבים להם, ללא תלות במעמד או בתפקיד שלהם. כמה מהמנכ"לים המובילים בעולם מעידים על תקופה ראשונית לא פשוטה בהם כל מה שהם עשו היה לייצר אווירה ותרבות שבהן לאנשים יש את הביטחון לדבר ולהודות בטעויות, כישלונות ולהציע רעיונות. זה היה אחד הסודות של מנכ"ל פורד, אלאן מולאלי.
- מעבר מחשיבה תחרותית לחשיבה על שיתוף פעולה. זה אחד העקרונות החביבים עלי במיוחד. כשעושים מעבר מחשיבה תחרותית, בה חייב להיות מנצח (וגם מפסיד) לחשיבה של שיתוף פעולה – בעצם מגדילים את ההצלחה של כולם. העולם העסקי כבר שנים עוסק בדרכים להגביר את שיתופי הפעולה, במיוחד בתקופה בה יש מעבר מחשיבה על מוצרים בודדים המתחרים זה בזה לבניית פלטפורמות משותפות, חשיבה שנקראת Coopetition. חברות כמו Apple, AirBnb ו Uber עברו לחשיבה כזו והם מציעים לאחרים לשתף פעולה כדי להתארח בפלטפורמות שלהן. בקהילה שפועלת יחד למטרה משותפת שיתוף הפעולה הוא קריטי.
- פתרונות יצירתיים המגיעים ממגוון רחב של עיסוקים. אחד הדברים שמסייעים לצאת מהקופסא ולחשוב יחד על פתרונות יצירתיים, הוא לאסוף אנשים ממגוון תחומים, כדי שישבו יחד ויחשבו על פתרון. מודלים חדשניים לניהול פרויקטים והוצאת מוצרים בצורה מהירה ומדויקת לשוק, כמו הדיזיין ספרינט, בנויים על העקרון הזה: תנו לאנשים חמישה ימים בחדר סגור והם ייצאו עם אבטיפוס למוצר חדש שעובד. בקהילה זה מתקיים באופן טבעי כשאנשים ממחלקות שונות, עיסוקים שונים או רקע אחר מתכנסים יחד כדי לקדם מקצוע, לדון בחידושים או למצוא פתרונות.
- דיאלוג תמידי בין ידע פנימי וחיצוני. אחת הסכנות בקהילות מקצועיות היא שהקהילה תיחנק בתוך עצמה. אותן דעות, אותם רעיונות, אותם אנשים. הפתרון בקהילות – לשלב באופן שוטף גם פרספקטיבות מבחוץ – מחברות וארגונים אחרים, מומחים חיצוניים וכד'. גם בארגונים זה חשוב – יועצים מעולמות אחרים, מומחים מיוחדים וגם למידה תמידית ממתחרים ראויים. שילוב של ידע חיצוני יבטיח התקדמות והתפתחות ולא סטגנציה.
הידע על ניהול קהילות מקצועיות לא מתקיים בריק. העקרונות של קהילות מקצועיות מתאימים מאוד לעולם של היום, ולכן גם לעולם העבודה – עולם של שיתוף ידע, של אנושיות והקשבה, עולם ששייך לעובדים לא פחות מאשר למעסיקים.
מה אתם חושבים? נתקלתם בדוגמאות לארגונים שכבר מטמיעים חשיבה קהילתית ואנושית? אשמח לשמוע.
