למי בדיוק את כותבת? איך היא נראית? מה היא אוהבת? למה היא קוראת דווקא את הבלוג שלך?
לפני כמה שנים הייתי מתוסכלת. הרגשתי שאני לא מצליחה לקדם את השירה שלי (מאז היא עברה כל מיני תהפוכות, וגם מה שאני רוצה ממנה השתנה. מוזמנים לעקוב אחרי הבלוג האישי שלי ולקרוא). אחת הבעיות הייתה שלא הצלחתי להתחבר לקהל. הרגשתי שאני ביקורתית מדי כלפיו. הרגשתי שאני לא באמת אוהבת אותו. וכמה שאני אוהבת לאהוב!
ואז הגיעה בת דודתי האהובה ואמרה לי "בוודאי שאת לא יכולה להתחבר ולאהוב את הקהל, כי זה ערטילאי מדי". ומיד "טינג"! הייתה לי הארה. אני זוכרת את המיקום המדויק בו זה קרה (מרכז סוזן דלל, מכל המקומות. כנראה סמלי) – הבנתי שאני חייבת לפרק את המושג הזה "קהל" למשהו שאני יודעת איך להתייחס אליו – כלומר ליחידים.
וכשמדברים על יחידים – אוהו כמה שאני מתחברת. כמה שאני אוהבת!
לקח לי זמן להבין שבבלוג מדובר בדיוק באותו העניין. אנחנו לא יכולות לכתוב פשוט ל"קהל". מי זה הקהל הזה? מה הוא אוהב? למה שיקרא מה שיש לנו לכתוב? ואיך אפשר לכתוב בנימה אישית (אחד הדברים היפים בבלוג) כשחושבים על "קהל"?
אז נברתי לי בספרי הבלוגינג האהובים עלי, וגם במוח הקודח שלי, והבנתי שבעצם אנחנו צריכים לכתוב רק למישהו אחד, ולא ל"קהל" שבעצם אנחנו לא יודעים עליו כלום. לקהל אין פנים. אין לו העדפות, שם או גיל. אין לו תחביבים, חלומות או אהבות. אז מה בעצם אנחנו יכולות להציע לו?
הרעיון באופן כללי הוא למפות את הקהל שלנו, ולהבין אותו. על כך כתבתי כבר. השלב הבא הוא לפרק אותו ליחידים, או נכון יותר- ליחיד.
לאחר מיפוי הקהל, העדפותיו ותחביביו, אני (ועוד כ 20 ספרי בלוגינג) ממליצה לבחור טיפוס אחד, שייצג את הקהל הזה. זה למעשה הקורא האידיאלי שלכן. אם זה מישהו שאתן מכירות, מה טוב. אם לא – תמציאו אותו. תנו לו שם, מראה, לבוש, אהבות, פחדים, מקום מגורים וחיית מחמד. תשאלו אותו (פיזית או בדמיון) באילו אתרים הוא אוהב לבלות, מהן המדיות החברתיות בהן הוא משתמש, מה הוא חולם להשיג ומה מטריד את מנוחתו.
וכשאתן כותבות – תכתבו לו. תדמיינו מה אתן נותנות לו, איך הוא מגיב. מה הוא אוהב, וממה הוא מתעצבן. תפעילו אותו, תרגשו אותו. תנסו להשפיע עליו בכתיבה שלכן.
האם הקורא האידיאלי שלכן מרגיש שאתן משוחחות איתו? שאתן שואלות אותו שאלות? שיש לכן ערך לתת לו? הקורא אמור להרגיש שכתבנו את הפוסט במיוחד בשבילו. שאנחנו רוצות לפתור לו בעיה, להעצים אותו. הרי בינינו, הקורא שלנו לא מתעניין בנו, הוא מתעניין בעיקר בעצמו. וכדי לכתוב עבורו, אנחנו צריכות להכיר אותו.
כשאנחנו מאפיינים את הקורא האידיאלי, וכותבים עבורו – אנחנו מדייקות את הכתיבה שלנו. זה נכון, מי שרחוק מאותו קורא אידיאלי, לא יעצור ויקרא. מצד שני, מי שהכי קרוב לקורא הזה ירגיש שהוא זכה בפיס. וזה אותו אחד שיחזור שוב ושוב. אלה הקוראים שאנחנו רוצות למשוך.
אז מי הקורא האידיאלי שלכן? איך הוא נראה? בן כמה הוא? מה הוא עושה בחיים? מה הוא אוהב? מה מכעיס אותו? ומה יש לכן להציע לו בבלוג שלכן?
זקוקות לסיוע באפיון הקורא האידיאלי? אני כאן לסייע לכן.
2 Responses
יופי של מאמר ומאד מועיל ומכוון למישהו שבתחילת דרכו 🙂
תודה רבה אייל!!