תמיד אהבתי לכתוב. הגיגים סמויים, מכתבים לחברים, יומנים אישיים ובעיקר אינסוף מילים של שירים אהובים. האחרונים נמצאו אצלי בכל מקום – במחברות ובספרים, על פתקים מהוהים, שולחנות בית הספר, במכתבי אהבה ואפילו על מכנסי הג'ינס התורנים.
לא חשבתי שהכתיבה תהפוך לחלק כל כך משמעותי בחיי. חלק שאני אוהבת ומוקירה ומשקיעה בו מדי יום. הכתיבה היא סוג של התמכרות, כי ברגע שמבינים מהו כוחה, היא משמשת אותנו, מיטיבה עמנו. היא יכולה לקחת אותנו למקומות נפלאים. למה? אנסה להסביר.
את הפוסט הזה אחלק, ברשותכן, לשני חלקים – כתיבה פנימית, עבור עצמנו, וכתיבה חיצונית, המופנית למישהו אחר.
כתיבה פנימית, או כתיבה לעצמינו
ידעתן שאנשים שכותבים יומן נחשבים מאושרים יותר? מסתבר שזה נכון אפילו אם היומן שלהם כולל רק מה הם עשו באותו היום? כשאת מבינה עד כמה עשית (כן, אפילו אם מדובר רק במשימות שהספקת היום), את מתמלאת תחושה טובה של עשייה, של משמעות. אבל לכתיבת יומן אישי, דפי בוקר או סתם הגיגים לעצמינו, יש עוד כמה יתרונות:- הכתיבה עוזרת לנו לעבד רגשות ומחשבות. היא מסדרת לנו את מה שמתחולל בראש הלפעמים כאוטי, לתוך משפטים מסודרים. ואת אותם המשפטים אנחנו מכניסים חזרה לראש.
- הכתיבה היא פעולה, ולכן היא מעבירה אותנו מרמת המחשבות לרמת המעשים. וכל זאת באמצעות יד אחת או שתיים בלבד! פלא.
- כתיבה היא תהליך, והיא גורמת לנו להבין שברוב המקרים אין "זבנג וגמרנו". יש מסע, יש דרך. הכתיבה מאפשרת לנו ליהנות מהדרך הזו, לשים לב לדברים בצדה, להוקיר אותם!
- מסתבר שכתיבה מתקשרת ל IQ גבוה, לשיפור מיומנויות למידת מילים, וכמובן מעשירה את אוצר המילים שלנו. הנה מחקר מעניין בנושא.
- כתיבה מאפשרת לנו נוכחות ברגע. אי אפשר לכתוב ולחשוב על דברים אחרים. זה סוג של תרגול מיינדפולנס, אם תרצו 😊. מוזמנות לכאן כדי לדעת עוד על מדיטציית כתיבה.
- כתיבה עוזרת לנו לתקשר טוב יותר. אנחנו לומדות בעזרתה לבנות משפטים נכונים, להתנסח יפה, לבנות סיפור.
- כתיבה יומיומית מלמדת אותנו משמעת עצמית. זוכרות את עניין בניית ההרגלים?
- כתיבה מעודדת יצירתיות. רוב הרעיונות שעולים לי (לפוסטים, להרצאות, לשיתופי פעולה או ליזמות קהילתית) מגיעים אלי כשאני כותבת את דפי הבוקר שלי. מומלץ בחום!
- וכמובן לכתיבה של תודות, או הכרת תודה, יש אפקט חיובי על סטרס, על מצב הרוח ואפילו על השינה שלנו. הנה מאמר מעניין בנושא.
כתיבה למישהו אחר
כתיבה כזו יכולה להיות בלוג אישי (אבל כזה שמחפש קוראים), בלוג עסקי או חברתי (או, כמובן, מקומי 😊). או כל כתיבה שמופנית למישהו אחר – אימיילים, סטטוסים בפייסבוק, ציוצים בטוויטר, או דפי מוצר. בכתיבה כזו, שיש לה מען (וכדאי שהוא יהיה כמה שיותר ברור), אנחנו למעשה מתנסות כל הזמן. מה היא עושה לנו?- הכתיבה היא למעשה השגרירה שלנו, בין אם באון ליין או באוף ליין. היא זו שלוקחת את המסר שלנו ומעבירה אותו למישהו אחר.
- כתיבה טובה היא מראה של מחשבה נקיה, מסודרת, מאורגנת. עובד גם מהחוץ לפנים, וגם מהפנים לחוץ. יש לך נושא, פרויקט, פוסט או רעיון שאת לא מרגישה איתו בנוח? רשמי מהם פערי המידע, מהן השאלות שצצות לך לגביו, מה את כבר יודעת, איפה לחפש עוד מידע, וכד'. אני בטוחה שלאחר הרשימה, תרגישי הרבה יותר בשליטה במצב, ותדעי מהן הפעולות שעליך לבצע כדי להתקדם.
- כתיבה היא למעשה הבסיס של תוכן טוב, תוכן שמקבל תשומת לב. ואת כבר יודעת למה תוכן טוב יכול לשמש.
- הכתיבה גורמת לנו להתמקד בנושאים מסוימים, להבין איפה יש לנו פערי מידע (ולהשלים אותו). היא יכולה לשמש כסוג של "תיק עבודות" של הידע שיש לנו, וזה שאנו צוברות בדרך. אז למה להשאיר אותו רק בראש?
- כתיבה ממתגת אותנו כמומחיות בתחומינו. היא גורמת לקוראים להבין כמה ידע יש לנו.
- כתיבה טובה מתחשבת בקוראים שלנו, וכך למעשה גורמת לנו להיות הרבה פחות עסוקות בעצמינו והרבה יותר לראות את הקהל, או הלקוחות שלנו. הכתיבה יכולה לעזור לנו להיכנס לראש של הקוראים בכל פעם עוד קצת. היא גם מייצרת לנו פידבק תמידי על הערך שנתנו לקוראים שלנו. האם אהבו? מה הם לקחו? מהן השאלות שנותרו פתוחות וכד'.
אחד האויבים הכי גדולים של הכתיבה, הוא הרעיון לפיו או שנולדת כותבת, או שלא. כמו בכל דבר (ותודה רבה ל"כוחה של נחישות" שסידר לי הכל במקום!), על מנת לכתוב טוב נדרש אימון. ככל שתתמידו, תשתפרו.
כמו שאמר סטיבן קינג: "The scariest moment is always just before you start"
אז למה אתן מחכות? תתחילו לכתוב!
ועוד משהו – כתיבה של נשים היא פעולה פמניסטית ויש לה מקום משמעותי בעולם שנמצא בדומיננטיות גברית. כתיבה של נשים מעצימה את היכולת האישית של נשים והיא חשובה גם מבחינה אישית וגם מבחינה חברתית. מי שכותב את המציאות מעצב את המציאות.
עפרה
לגמרי!! צודקת. איזה כיף שאת פה 🙂
כתבה שצריך לקרוא מדי פעם להזכיר לנו. תודה רבה גיל
תודה קרן. זו גם תזכורת לעצמי, ברגעים הקשים שבהם אני אומרת לעצמי "מה לעזאזל אני עושה פה? ";-)
שלום רב!
קראתי בשקיקה תוך כדי שימת לב לפרטים שמסקירה חטופה נראים משקפים כמה מהתופעות שמתחוללים בקרבי מאז היותי עוסק בעניינים מעין אלו,קרי כתיבה יצירתית.
פיתחתי שיטה לפשט מציאויות ומאורעות לכדי חומר כתוב,ובעיקר נעשה בידי שימוש לריפוי עצמי ותיעוד אירועים כמעין אלבום "תמונות",רק ההבדל הוא שבאמצעות כתיבה שנובעת מרצון עז לפשט רגשות ומחשבות שבתוכי,הדבר נחקק ביתר שאת מאשר קליטת הדבר בעין אנושית ולחיצה קלה על מתג המצלמה.
אחד השינויים שמשך את תשומת ליבי ועורר סקרנות יתירה,הוא שינוי המשוואה שהתחולל בי,ומהווה בעייה שקיימת אצל כל אדם שהכרתי. החרטה לאחר מעשה ופיספוס חלון הזדמנויות,על אף הפוטנציאל הגלום אצל כל אדם לומר כל דבר הנכון בזמן ובמקום הנכון.
אסביר, דרך משל,לאחר ראיון עבודה שהתכוננת כמה ימים לפני,מתברר שהיו דברים מיותרים או לחילופין היה אפשר לומר אחרת בצורה יותר מושלמת. קל וחומר אם מדובר באירוע אקראי מבלי יכולת להתכונן,ודאי שרוב האנשים מתחרטים על דברים שאמרו או שלא אמרו.
הכתיבה עוררה אותי להתבונן בפרטים ואילפה את מוחי להבחין בדברים שלא הייתי שם לב לולא כן,וזאת מסיבה פשוטה ,שגיליתי שלא ניתן היה לי לכתוב ברמה הנדרשת ללא התבוננות מעמיקה במאורע ובאופן התקשרותו אליי.
יתכן והדברים שכתבתי לא יהיו חידוש גדול בעיני מי שמורגל בסגנון כתיבה דומה לשלי.
בעזרת כתיבת המאורעות שעברו עליי והפיכתם ליצירה של ממש ,מתובלת בהומור משולב חרוזים,והגזמת יתר בפרטים עד כדי הפיכת מקרה תמים לכדי בדיחה,עוד טרם שהאירוע הפך לחלק מתודעתי וזכרון טראומתי מציק,הפכתיו לכוח ותוספת חיזוק לנפשי.
כמה מקרים באמתחתי המשקפים יכולת זו,גם תוך כדי ניסיון ושימוש בטכניקה עבור אנשים אחרים הזקוקים לתמיכה נפשית עקב מאורעות שהשפיעו על רוחם לרעה.
מתנצל מראש אם הארכתי יתר על המידה,
בברכה,
אמנון מאיר.
אמנון היקר, תודה רבה על התגובה ועל הסיפור האישי והמרגש שלך.
גם אני גיליתי עם הזמן שהכתיבה היא כלי תרפויטי אדיר.
מקווה שהמילים שלך יתנו כוח לעוד אנשים להתיישב ולכתוב.