אחד הקשיים של בעלי עסקים בשיווק העסק שלהם, הוא להתמיד בכתיבה שעושה כל כך טוב לעסק ולנו. הכתיבה היא חלק חשוב משיווק באמצעות תוכן, שהיא אחת השיטות היחידות שנותרו לנו, שלא כוללות מכירה אגרסיבית, אלא מתן ערך.
מה קורה לבעלי העסקים? הם מבינים למה כדאי להם לייצר תוכן בעל ערך, אנחנו בונים יחד אסטרטגיית תוכן, בנק רעיונות, אפיון קהל. הכל מוכן. אבל אחרי ההתלהבות הראשונית, כשצריך באמת להתיישב ולכתוב, כל התירוצים היצירתיים ששכחנו מאז בית הספר מגיחים שוב: פתאום ממש מתחשק לנו לקפל כביסה, לבשל מרק, לצאת לריצה או להאכיל את התוכי גרגר גרגר.
למה כל כך קשה לנו להתמיד? כי לא פיתחנו עדיין הרגלים. אני מאוד אוהבת לדבר על הרגלים – הם לא רק שומרים עלינו, הם גם מאפשרים לנו לשחרר את המוח שלנו לעבודה היצירתית באמת (במקום לחשוב האם אני כן צריכה לקום לעשות ספורט או לא, אני פשוט קמה, בלי לחשוב על זה בכלל, ולכן המוח שלי פנוי לדברים יותר מעניינים).
למרות שאנחנו חושבים שאנחנו סופר ספונטניים, האמת היא שאנחנו יצורים שמאוד אוהבים חזרתיות (אומרים ש 45% מהפעולות שלנו הן אוטומטיות), והתת מודע שלנו מתנגד לשינויים. רוב הפעולות שלנו הן אוטומטיות, וזו אחת הסיבות שקשה להיפטר מצד אחד מהרגלים לא טובים, ומצד שני לאמץ הרגלים חדשים שעדיין לא נכנסו לאוטומט.
הרגלים מבוססים על שני עקרונות חשובים – הטריגר (מה גורם לנו לעשות את הפעילות) והפרס. אם נתמיד בשני אלה, הסיכויים שנבסס את ההרגל גדלים.
אבל לא פשוט לפתח הרגלים. יש מיתוס לפיו לוקח 21 ימים לפתח הרגל. אל תאמינו לזה. המיתוס הזה נולד ממנתח פלסטי בשם מקסוול מאלטס שגילה כי למנותחים או קטועי איברים לוקח 21 יום עד שהם מתרגלים לאיברים החדשים, או מפסיקים להרגיש את האיבר הקטוע. אבל תכלס, ממחקרים מצאו כי לוקח לנו בממוצע כ 66 ימים כדי להטמיע הרגל. אבל אל תתפסו גם למספר הזה, כי מסתבר שהשונות היא גבוהה. יש אנשים שיקח להם 18 ימים, בעוד שלאחרים 254 ימים. עוד על המיתוס של 21 יום, כאן.
כבר כתבתי פעם על יצירת הרגלי כתיבה, אבל הפעם אני רוצה להתמקד לא בהרגלים, שנתפסים לא פעם כדבר גדול ומאיים, אלא במיני הרגלים.
לאחרונה העברתי הרצאה על הנושא, והמשתתפים התלהבו מאוד. אז גם לכם מגיע.
מהם בכלל מיני הרגלים?
מיני הרגל הוא בעצם גרסה קטנטנה של הרגל חדש שאנחנו רוצים לייצר. באחד הספרים שקראתי, ההגדרה למיני הרגל היתה – משהו שאין סיכוי שלא תצליחו לעשות, משהו שנראה לכם אפילו טפשי.
נניח שהחלטתם להתחיל לרוץ? במקום להסתער על קילומטר בכל יום, קחו גרסת מיני של ההרגל הזה – למשל לרוץ 100 מטרים מדי יום. נשמע לכם מטופש? מצוין! גדול עליכם? החליטו על 50 מטרים.
ואם נחזור לעניין שלשמו התכנסנו, אם פוסט באורך 500 מילים נראה לכם גדול מדי, קחו על עצמכם הרגל יומי של לכתוב שורה. נראה לכם מצחיק? מצוין!
אם נצליח להכניס את ההתנהגות הקטנטנה הזו ליומיום שלנו, הרי שנלמד את עצמנו להתמיד.
למה מיני?
הרעיון הוא שנדרש רק ממש קצת כוח רצון כדי לבצע את ההרגלים האלה.
כשאנחנו מבצעים אותם, טפשיים ככל שיהיו, אנחנו זוכים לכמה יתרונות:
- רוב הסיכויים שנצליח לעמוד בהם, ולכן אנחנו חווים הצלחה מיידית.
- לאט לאט נבסס רוטינה.
- יש סיכוי שלא נעצור ב 100 מטרים או בשורה אחת של כתיבה, אלא נמשיך.
- מסתבר שהרבה אנשים לא מאמינים ביכולת שלהם להתמיד או לבנות הרגלים. מיני הרגל יתן לנו מיד את התחושה שאנחנו מסוגלים. ותחושה טובה היא מפתח לעוד הרגלים, למצב רוח טוב, לאמונה בעצמנו!
מוטיבציה או כוח רצון?
אנשים רבים מאמינים כי מוטיבציה היא המפתח להרגלים והתמדה. כל זה טוב ויפה עד לרגע שבו אנחנו לא מרגישים טוב, מצב הרוח שלנו צונח, או בן הזוג עצבן אותנו. אז המוטיבציה שלנו מתרסקת עד להודעה חדשה, ואיתה גם ההתמדה. המוטיבציה שלנו מבוססת על הרגש, והרגש הוא בלתי צפוי, קפריזי, נזיל.
עם כל האהבה שלי לרגשות (ותאמינו לי, מבחינתי הם האמת הגבוהה), אנחנו לא יכולים לאפשר להם לחבל לנו בהרגלים החשובים באמת ולכן אנחנו לא יכולים להיות תלויים במוטיבציה.
כשהרגל מתחיל להיראות לנו משעמם, כשאנחנו לא חושבים או מרגישים משהו לגביו, אנחנו יכולים להתחיל לטפוח לעצמנו על השכם. זו הדרך!
כוח רצון הוא כבר משהו אחר לגמרי. הוא אמין הרבה יותר מאשר המוטיבציה. והיתרון הגדול שלו? הוא מתנהג כמו שריר – ניתן למתוח אותו ולעבוד עליו! אז קדימה לעבודה.
אז איך מתחילים?
- בחרו את ההרגלים שתרצו לבסס, ואז פרקו אותם למיני הרגלים (זוכרים? מיני הרגל הוא צעד קטנטן עד כדי שנראה לכם טפשי). מומלץ לא לבחור מעל 4 הרגלים בו זמנית, ובהחלט אפשר להתחיל עם אחד.
- בחרו את הטריגרים שיתניעו את ההרגל. הם יכולים להיות מבוססי זמן (נניח שעה מסוימת בכל יום), או מבוססי פעילות (למשל כל יום לאחר המקלחת של הבוקר).
- בחרו את הפרסים שלכם – מה יקרה לאחר שתבצעו את הפעילות? חשוב מאוד לחגוג את ההצלחות, קטנות ככל שיהיו. הצלחות מובילות לעוד הצלחות, אז תנו להן מקום של כבוד.
- תעדו הכל. את השעה, את ההרגשה, את הטריגר, את המאמץ. אני יודעת שהסעיף הזה לא תמיד מרגיש לנו הכרחי, אבל הוא כל כך חשוב! אתם עוד תודו לי על זה. זה המרכיב הסודי של המתכון וזה עוזר לנו לשפר, לדייק ולהתמיד.
- חשבו בקטן, אל תשימו רף גבוה, ואל תצפו מעצמכם לעשות כל יום מעבר. הרעיון הוא רק לעמוד בדרישה הקטנה של המיני הרגל. עשיתם את זה? סמנו לעצמכם וי. גם אם עשיתם מעל ומעבר, חשוב לא לשנות את דרישה של המיני הרגל. שמרו עליו.
- לאחר זמן מה, שימו לב האם מתחילים להופיע סימנים של הרגלים: אין התנגדות, אנחנו מרגישים מזוהים עם ההתנהגות, עושים את הפעולה ללא חשיבה או תשומת לב מיוחדת, לא דואגים יותר מדי לגבי זה, אין לנו רגש שמעורב בפעולה, ואולי זה אפילו משעמם.
ועוד כמה טיפים
- זכרו לא לרמות – הרי אתם מרמים את עצמכם. כן, אפשר לעשות יותר ממה שהצבתם לעצמכם, אבל מומלץ לא לשנות את הדרישה, אלא את המאמץ.
- הזכירו לעצמכם שאתם שמחים על כל התקדמות, קטנה ככל שתהיה.
- תנו לעצמכם פרס לעיתים קרובות, בעיקר לאחר מיני הרגל. אני לא סתם חוזרת על זה שוב ושוב. חשוב מאוד לייצר לעצמנו לופ של פידבק חיובי.
- הזכירו לעצמכם לסמוך על התהליך. עוד יום ועוד יום, ולבסוף ההרגל יתקבע.
- אם אתם מרגישים התנגדות גבוהה – מותר קצת לסגת אחורה ולהקטין הרגלים עוד יותר. אולי ההרגל שהחלטתם עליו לא קטן וטיפשי מספיק?
רוצים לדעת עוד על השיטה של מיני הרגלים? אני ממליצה על הספר הזה. חלק נכבד ממה שכתבתי כאן מבוסס על תובנות ממנו.
בלוג פוסט מדהים, תודה!
תודה אביאל 🙂