קהילות עירוניות כמקור לחוסן מקומי
אנחנו חיים בערים צפופות, מוקפים כל הזמן באנשים, ולמרות זאת הבדידות ממשיכה לעלות.
כבר מזמן אנחנו לא יוצאים יחד עם הקהילה המקומית לפיקניק בפארק, הליכה רגועה סביב הנחל או שוטטות מקומית (אפשר לקרוא על מותן של קהילות בספר היפה והמטלטל Bowling Alone). במקום זאת, אנחנו מבלים המון (לבד) מול מסכים, עובדים מרחוק, מתקשרים בוואטסאפ ולא בטלפון. אבל אנחנו כמהים לקשר ותקשורת אנושית. הפתרון הוא לא בהכרח לעבור לגור במושב, יישוב קהילתי או כפר – אלא למצוא קהילה במקום שבו אנחנו כבר גרים.
זו אחת הסיבות לכך שערים רבות בעולם התחילו לחשוב "קהילתית". בחודשים האחרונים אני חלק מפרויקט מקסים של עיריית תל אביב לעידוד קהילות מקומיות. אני בטוחה שזו רק הסנונית הראשונה. עוד קצת על קהילות עירוניות בכתבה כאן.
ולא רק עיריות. גם חברות נדל"ן מתחילות להבין שיש טעם להציע או לשלב אלמנטים קהילתיים בסל המוצרים והשירותים שלהם. אולי המוכרת בהן היא VENN – שמציעה חללי מגורים במקביל לשירותים קהילתיים. אבל חברות לא חייבות ללכת עד הקצה. אפשר להציע גם פתרונות קטנים שיוכלו להפוך את החיים בעיר לקצת יותר קהילתיים. כמובן שיש ביקורת על חברות פרטיות ש"מנכסות" לעצמן את המרחב העירוני ואת הקהילתיות (אם המילה "ג'נטריפיקציה" קפצה לכם לראש, אתם לא לבד. הנה פוסט מעניין ובו ביקורת על הפרויקט של VENN בשכונת שפירא, תל אביב).
אז למה קהילות עירוניות? איך הן תורמות לחוסן שלנו? ואיך אפשר לעודד אותם במרחב? אנסה בפוסט הזה להסביר.
המקום השלישי
כשהקמתי את הבלוג הראשון שלי ונחשפתי לעולם המופלא של כלכלה מקומית (זה היה גם כרטיס הכניסה שלי לעולם הקהילות), גיליתי את אחד המושגים המקסימים בסוציולוגיה אורבנית – המקום השלישי. את המושג טבע הסוציולוג ריי אולדנבורג, והוא מתייחס למקומות שבהם אנשים נפגשים. מקום שלישי הוא בדרך כלל מקום נייטרלי (אם כי יש יוצאי דופן, כפי שמיד נראה), משווה ונגיש. לרוב באים אליו אנשים קבועים ומתפתחות בו שיחות. לכן, מקום שלישי הוא מרחב קלאסי לקהילות. ממליצה בחום לקרוא את ספרו של אולדנבורג ובו סיפורים ממקומות שלישיים ברחבי ארה"ב.
מקום שלישי יכול להיות גינה קהילתית, גינת כלבים, בר מקומי או ספריה קהילתית. במקומות האלו יש מרחב שבו אנשים יכולים להיפגש, להכיר ולשוחח, ולכן מתפתחות בו מערכות יחסים – שהן הבסיס של קהילה.
קהילות עירוניות מתפתחות לא פעם סביב מקומות שלישיים, בצורה יזומה או ספונטנית. אם נרצה לעודד קהילות מקומיות, נוכל לבנות "מרחבים" שיעזרו לאנשים להיפגש ואולי לפתח מערכות יחסים.
אפשר לחשוב על בניית "מקומות שלישיים" גם בנדל"ן פרטי או מסחרי. אפשר לקרוא על כך כאן.
קהילות כמקור לחוסן מקומי
(חוסן הוא נושא ענק, ואני אגע בו רק בקצה. שימו לב ללינקים למי שרוצה להעמיק)
חוסן עירוני מוגדר כ"היכולת הסבירה של כל מערכת עירונית, יחד עם תושביה, לקיים רציפות [תפקודית] חרף זעזועים ולחצים ותוך כדי הסתגלות חיובית ושינוי לקראת המשך בר-קיימא" (ההגדרה של האו"ם, מתוך הדוח המקיף של ה INSS לחוסן עירוני).
תשתית חברתית, או המקומות שבהם אנשים יכולים להיפגש הם בסיס לבניית חוסן אורבני ומקומי. תשתית חברתית, עפ"י הסוציולוג האורבני אריק קליננברג, היא "מקומות פיזיים שמאפשרים לקשרים להתפתח". מעניין שההגדרה של קהילה, בעיני, היא מרחב לפיתוח מערכות יחסים.
כשקהילה יכולה להיפגש במרחב פיזי על בסיס קבוע היא עשויה להיות בריאה יותר. ספריות, למשל, הן מסוג המקומות עליהם אני חושבת כבר שנים כתשתית נפלאה לקהילה. דווקא משום שאנשים קוראים היום פחות, ספריות יכולות להפוך להיות יותר מרק מקום להשאלת ספרים, וניתן להפוך אותן לסוג של מקום שלישי לקהילה. אפשר לקרוא כאן כתבה מעניינת של קליננברג על ספריות ניו יורק.
המקומות הללו יכולים לסייע לחוסן המקומי בכמה דרכים. בטח גם לכם עולה לראש אירוע קיצוני כמו סגרי הקורונה, אז הקהילה המקומית ומקומות המפגש שבה התגלו כחיוניים. אני עדיין זוכרת איך התעקשתי לצאת כל בוקר להליכה שכונתית וטייק אווי של כוס קפה מבית הקפה המקומי – גם כדי לנשום אוויר, גם כדי לראות אנשים וגם כדי לתמוך בכלכלה המקומית. השעה הזו מדי יום תרמה לחוסן שלי.
אבל לא רק בתקופות חירום כמו מלחמות, מגפות או אסונות טבע מתגלה גדולתם של המקומות האלה בשמירה על החוסן. גינות קהילתיות, למשל, תורמות לבריאות ולחוסן של תושבים מקומיים גם בשגרה – פעילות גופנית (עבודת הגינון) המשולבת עם פעילות חברתית היא אחד המפתחות לבריאות. יער מאכל עירוני, למשל, יכול לשמש תושבים משך כל השנה – לליקוט וגם כמקום מפגש חברתי. עוד על יערות מאכל כאמצעי לחוסן, כאן.
אילו מקומות יכולים לשמש "תשתית חברתית"?
- עסקים מקומיים – בתי קפה, הספר המקומי, שווקים וכד'.
- מקומות "ירוקים" – פארקים, גינות קהילתיות, גינות שכונתיות, פארקי ספורט, בריכות עירוניות וכד'.
- מקומות בין בנינים – מקומות כמו לובי, גינות קטנות בין בנינים (כמו אלה שנהגנו לבלות בהן שעות בילדות מאחורי כל בנין), מרפסות משותפות, ספסלים וכד'.
- מקומות "מעבר" – מדרכות, שבילי הליכה, תחנות אוטובוס ורכבת, וכד'.
- מקומות ציבוריים או עירוניים – ספריות, מתחמי עבודה לצעירים, מרכזים קהילתיים עירוניים וכד'.
- מקומות שקשורים לדת – בתי כנסת, כנסיות, מסגדים וכד'.
עיצוב נכון של כל אותם מקומות יכול להפוך אותם לסוג של מקום שלישי ולכן לחזק קהילות וחוסן מקומי.
קהילות עירוניות ובדידות
בדידות מוגדרת כחוסר השתייכות, ככמיהה לקשרים חברתיים וחיבור עם אנשים אחרים. לצערינו, בשנים האחרונות הבדידות הולכת וגדלה. בניגוד לעבר, אנחנו חיים כיום מנותקים מקהילות גאוגרפיות, גם אם אנחנו מתגוררים בבניינים ובהם מאות דיירים. אחד הפתרונות המתבקשים הם קהילות עירוניות.
באחד המחקרים האהובים עלי, המחקר של נשיונל גאוגרפיק שבדק את חמשת האזורים בעולם בהם יש כמות גבוהה של אנשים בני מאה ומעלה, נמצא שכולם נהנים מחברה וקהילה. אלו יכולים להיות גינות קהילתיות, ברים מקומיים, מפגשים בבתים או מוסדות דת שוקקים – מקומות שלישיים. כל אלה מספקים לאנשים סיבה לצאת מהבית, לפגוש חברים, לדבר, להפיג בדידות ולחלוק את קשיי היומיום.
תוכלו לקרוא כאן עוד על קהילות כאמצעי להפגת בדידות (ולמה לא תמיד זה עובד).
אחד הפתרונות האורבניים העכשוויים הוא שכונות או מתחמי מגורים "מגודרים". התופעה הזו, שמקורה כנראה בשכונות הפרברים האמריקאיות, היא אחד המודלים המודרנים לסביבות מגורים חדשות בערים (כשהעיר תל אביב היא המובילה בארץ). במתחמים אלה, המרחב הציבורי שייך לקהילה המתגוררת במקום, ולה בלבד, כשהגבולות ברורים. כך למעשה מייצרים קהילה עירונית סגורה. אפשר לקרוא עוד על קהילות מגורים מגודרות כאן.
רעיונות לתשתית חברתית עירונית
- מקומות פונקציונליים. אלה יכולים להיות חדר כביסה משותף לבנין, בריכה על הגג, גינה קהילתית משותפת או מועדון ג'אז שכונתי. דוגמאות למתחמים משותפים משולבים בבנייני מגורים או משרדים, כאן.
- גינות אורבניות. מצאתי דוגמה לגינה קטנה ירוקה ומקיימת באמצע מתחם מגורים עירוני. שימו לב לשימוש הנפלא בחומרים. אפשר להציץ בפרויקט, כאן.
- חשיבה מחדש על מתחמים קיימים – למשל הפיכת נדל"ן מסחרי או תעשייתי שכבר אינו בשימוש לחללי עבודה משותפים. לי יש פנטזיה שמעל או בתוך מרכזים מסחריים שכונתיים יקומו מתחמי עבודה מקומיים לרווחת התושבים, וכך גם העסקים המקומיים ייהנו, גם לא נצטרך לבלות שעות בפקקים וגם נכיר את בעלי המקצוע בשכונה.
- שילוב של מקומות מגורים ועבודה. עוד מגמה מעניינת היא עירוב שימושים – למשל שימוש בחדר אירועים של בניין משותף לטובת מתחם עבודה לשכנים.
- מתחמים לפי נושאים, כמו למשל מתחם יוגה מקומי. בעלי המתחם יכולים להזמין מורים ליוגה מקומיים להעביר שם את השיעורים שלהם, וכך לייצר קהילת עניין. או לדוגמה מתחם אמנות שבו אמנים מקומיים יציגו, ילמדו ויארחו סדנאות אמן.
- רעיונות יצירתיים לשילוב דיירים ותושבים במיזמים מקומיים – החל משמירה בלובי, וכלה בשיטוט עם כלבי השכנים.
- אפילו ברמה הדיגיטלית ניתן לחשוב קהילתית. למשל להציע לכל שכן בבית משותף שיש לו עסק או תחביב למלא סוג של "כרטיס" בדף או אתר קהילתי, שמרכז את כל בעלי המקצוע. חשבו איזה כיף זה לגלות שההנדימן שאני צריכה גר שתי קומות מתחתיי. ניתן לשלב באתר כזה גם המלצות של שכנים.
- שימוש במתחמים משותפים כדי לייצר מרחבי מפגש. עגלת קפה קטנה בלובי הבנין יכולה להיות מרחב לפיתוח מערכות יחסים.
- שימוש במקומות של "אמצע" כמרחבים למפגש. דברים קטנים כמו הוספת ספסלים, למשל, יכולים לעשות הבדל גדול.
- שימוש במקומות "ללא שימוש", כמו למשל גגות ציבוריים משותפים, לטובת אזורי אירועים, גינות קהילתיות וכד'. כשגרתי במרכז תל אביב פינטזתי על מיטות שיזוף על גג הבניין המשותף.
לסיכום, גם אם אנחנו לא מקימים קהילה, אנחנו יכולים לחשוב קהילתית ולייצר מקומות קטנים שישמשו מרחב למפגשים אנושיים. מקום קטן יכול לעשות הבדל גדול, ולתרום לחוסן המקומי. מי יודע, אולי אפילו תתפתח שם קהילה?
אשמח, כמו תמיד, לשמוע מה אתם חושבים.
3 תגובות
זה אחד הפוסטים הכי משמחים ואופטימיים שקראתי, גיל.
הוא הזכיר לי דוגמאות יפות נוספות למרחבי מפגש קהילתיים, אחד מהם את מכירה היטב – הכרם בחרשים.
מספר שבועות אחרי שהתחילה המלחמה, כשמזג האוויר עוד איפשר זאת, הוא נפתח לכמה שעות בימי שישי, לחברי הקהילה בלבד, כדי לאפשר מפגשים להפגת המתח והחרדה, והמחיש תרומתו להון החברתי של היישוב.
הכתבה על הג'נטריפיקציה בשכונת שפירא מעניינת מאד ומעוררת מחשבה, וגם שאר הקישורים מזמנים מידע מרתק ומעורר השראה ותקווה. תודה על כל השפע הזה!
הכרם הוא בהחלט אחד המקומות השלישיים המוצלחים, ובעיני יש לו אפקט מרפא ממש.
מחכה להגיע שוב ולטבול בירוק ובטוב.
תודה אורי 🙂