הצד השלילי של החיוביות
האם החובה להיות חיוביים כל הזמן היא באמת דבר טוב? בפוסט אני בוחנת את הצד האפל של תרבות החיוביות ואת הקשר בין חיוביות רעילה, רשתות חברתיות ויחסי כוח.
מי נתן לרפואה בעלות על הבריאות?
איך הפכה הבריאות למרחב של רפואה? דרך גיל המעבר, בדיקות, חיסונים, ניטור ומדדים, אני בוחנת כיצד הרפואה הרחיבה את תחום השיפוט שלה אל חיי היומיום, ומה אנחנו מאבדים כשהיא הופכת למי שמגדירה עבורנו מהי בריאות.
יצאתי לחפש את האמת… תכף אשוב
איפה חיפשנו אמת פעם, ולמה עכשיו, בעידן הפוסט-אמת, אנחנו כל כך מבולבלים?
התנועה לשיפור העצמי
הפכנו לפרויקט מתמיד של שיפור עצמי שאין לו רגע דל וכל הזמן הוא פועל כדי להיות טוב יותר, רגוע יותר, מאושר יותר וכמובן – עשיר יותר. לא רק כי אפשר, אלא כי ממש צריך.
קריאה מחודשת ב"נקמת הרפואה" של איבן איליץ' לאור מגפת הקורונה
בספר "נקמת הרפואה" מתאר איבן איליץ' איך הממסד הרפואי הפך להיות סכנה גדולה לבריאות. בעיניו, הבריאות ניזוקה כשלאנשים אין אמונה בכוחם להתגבר בעצמם על המחלות, אלא אם יפנו לרופא. אני מציעה קריאה מחודשת בספר, לאור מגפת הקורונה.
הבנאליות של הלייק: על העיוורון המוסרי של הגורואים ברשת
האנשים המצליחים ברשת – האם הם מודעים לחלק שיש להם בכל התעשייה והתרבות שנוצרה כאן בחסות הרשתות החברתיות ומשפיעה על החברה כל כך?
עולם חדש מופלא 2.0: כשה AI הופך ל"סומה" של האינטלקט
אין פה אח גדול שכופה עלינו או מכריח אותנו להתנהג בצורה מסוימת, אלא יותר גלישה רכה לתוך עולם חדש מופלא שבו אנחנו אוהבים את השעבוד שלנו. ברוכים הבאים לעולם ה AI.
למה אנחנו מצייתים לחוקי הרשתות החברתיות בלי שאף אחד מכריח אותנו?
למה אנחנו מצייתים לחוקים שמעולם לא באמת נכפו עלינו בכוח – חוקי הרשתות החברתיות, למרות שכולנו כבר יודעים כמה הן מזיקות לנו?
בעידן של צנזורה ושומרי סף, איפה נמצאת האמת?
האם ה-AI והמדיה מסננים לכם את האמת? מצנזורה מכוונת של מחקרים ועד להשתקת מומחים – צללתי אל מנגנוני ה"קונצנזוס" כדי להבין למי יש אינטרס שלא נדע הכל. האמת אולי חמקמקה, אבל האוטונומיה לחשוב – עדיין בידינו.
בנינו ציות, הרסנו אמון? חשבון הנפש של המדע לאחר עידן הקורונה
איך נשקם את מעמדו של המדע לאחר הקורונה? על המלכודת הרטורית של הסיסמה Follow the Science ששמענו שוב ושוב בקורונה: על Scientism, פוליטיקה ואובדן הספק.